בספר זה גפני חותר בעוצמה להשבת הספק כערך רוחני. עד עתה היתה הדת נחלת בעלי הוודאות והחילוניות מפלטם של הספקנים. גפני טוען שמי שמשיג את הוודאות האישית בערכו הפנימי כבן אדם, יכול לשמוט את כל האמיתות השקריות המסוכנות שאנו משתמשים בהן כדי לעצב את זהותינו. יתרה מזאת, הוא ממשיך וטוען שרק באי ודאות ניתן להגיע לאותנטיות רוחנית. גפני מבסס את התיאולוגיה שלו על ראייה מחדש ואריגה מחדש של מקורות מקראיים וקבליים. הוא שב ומגדיר בצורה רדיקלית ושובת לב את הדת של האלף החדש. 385 עמודים. הרב גפני מחדש את הטקסטים המקראיים ודולה מתוכם הבנה ייחודית של הדבקות. גפני גורס חזון חדש של המחשבה היהודית ומעמיד המעמידה במרכזה את המיתוס אישי ולא מיתוס לאומי. בספר זה משמעות הדבקות מבחינת גפני היא אינטימיות עם העצמי האלוהי היוצאת את עצם מהותו עצמו של האדם. אמונה משמעותה האישור, לא שהדוגמה אמת, אלא שאני אמת. הוודאות הבסיסית של היותי אדם בעל ערך ללא מצרים היא מבחינת גפני התכלית הנכספת של החיים הרוחניים. "ודאי" ו"ספק"-אני מתפלל-האם הראשונים בסדרת הספרים על מה שאני קורא לו מיתוס אישי. מיתוס אישי מבקש לפרום את המבנים החבויים במחשבה המקראית והקבלית העוסקת בחיים הפנימיים-הרגשיים והדמיוניים. עם הנושאים שבהם עוסק המיתוס האישי נמנים צחוק, בכי, ארוס, יריקוד, דממה, אי וודאות, כעס, שמחה, פחד, לילית ואהבה. אמונתי הפנימית היא שהנתיבים אל המיתוס האישי הם הדרך הראשית לקראת צמיחת הרוח, התכלית שלשמה נולדנו. בחייותינו את המיתוס האישי אנו מגשימים את "טביעת הנשמה" שלנו. במונחים של היסטוריה אינטקלטואלית מיתוס אישי הוא יצובו מחדש והרחבתו של האידיאל החסידי הקלאסי של הדבקות-והיווכחות ברוח האלוהית השוכנת באדם וההתמזגות עמה. ספר זה והגות טביעת הנשמה שהוא פורס מוצא את שורשיו בשושלת הייחודית של המחשבה החסידית-נתיבם של רבי שמחה בונים משפיסחה, החוזה מלובלין, הרבי מקוצק ורבי מרדכי ליינר מאישביץ. 386 עמודים. האתר ממליץ למציצנים:כנסו לגוגל-הקלידו מרדכי גפני ותקבלו 'רוחניות' לשמה.
