ריקוד אלי אדמה דבורה ברטונוב **166 עמודים "תוף ומחול טראנס ואחיזת רוח בגאנה." דבורה ברטונוב, כוריאוגרפית, רקדנית ושחקנית כלת פרס ישראל למחול 1991, החלה לרקוד בהיותה כבת שמונה, בבולשוי במוסקבה. בגיל 16 הופיעה בסלון של אלברט איינשטיין בברלין. בגיל 81 גילמה בהצגה אוטוביוגרפית רקדנית מזדקנת שבנה התאבד. ברטונוב חקרה שנים רבות את התנועה, כפי שאנתרופולוג חוקר תרבויות, וכך היא חקרה את הריקודים באפריקה ובגאנה, ואף פרסמה ספר בשם "ריקוד אלי האדמה" -ריקוד שכיוונו מופנה כלפי מטה ולא ריקוד אלילי- ובו היא מתארת את התרשמויותיה מהריקודים השונים. היא קראה לספר כך משום ששמה לב שריקוד זה מכיל בתוכו אלמנטים של עצב גם כאשר רוקדים אותו באירועים משמחים, והוא תמיד "מופנה כלפי מטה אל המת". את הריקוד הישראלי בן זמננו, מוקדם מדי לנתח "הוא צעיר ונחמד אך אינו מביע דבר על העם שעומד מאחוריו, עם לוחם ונועז". הישראלים אף אינם אוהבים את הריקוד החסידי - היהודי, זה אינו מלהיב אותם (כמו את החסידים עצמם) להביע את הגעגוע לעם ולמסורת. הריקוד החסידי מלא בערגה ובכיסופים לארץ ישראל והחסידים מודים דרכו לאלוהים על מה שהעניק להם ועל המצוות שהם ממלאים. הריקוד הוא כמו שפה ועל כן כמי שגדלה על ריקוד דרמטי, ריקוד של דמויות, אינה נמשכת לפלמנקו למשל, שהוא שונה מכך. לאחרונה פרסמה ספר אוטוביוגרפי חדש "מאחורי הקלעים של הנפש" בהוצאת הקיבוץ המאוחד ובעריכת דן שביט, המתאר את חייה. שנים רבות היא רצתה לכתוב על משפחתה ועל חייה מרובי ההתרחשויות, שהובילו אותה לצעוד על סף תהום במצבים רבים בחייה. ברטונוב היא בתו של השחקן ומייסד תיאטרון "הבימה" יהושע ברטונוב.