צרו קשר
אנחנו כאן בשבילכם! ספרים וספרי יד שנייה | בוקספר, booksefer
חייגו אלינו עכשיו:
04-8663451
פנו אלינו בדוא”ל:
booksefer@gmail.com
רוצים שנחזור אליכם בהקדם?
השאירו פנייתכם כאן
booksefer@gmail.com
טלפון: 04-8663451
האתר הראשון שלך
לספרים יד שניה וחדשים!
ספרים וספרי יד שנייה | בוקספר, booksefer
אום כולתום הרומן של אום כולתום סלים נסיב

אום כולתום הרומן של אום כולתום סלים נסיב

יצא לאור על ידי אסיה , בשנת 1999
  • שפה: עברית
  • נושא: ספרי אוטוביוגרפיות
  • סוג כריכה: רכה
  • מצב הספר: מצויין
מחיר: 60.00 ₪
לסל הההזמנות שלי >
שם המחבר: סלים נסיב

תיאור:

אום כולתום הרומן של אום כולתום מאת סליב נסיב אום כולתום היא כוכב המזרח והקול של מצרים. היא החלה את הופעותיה כשהיא מחופשת לנער בדואי, ובמהרה כבשה את ליבם של המצרים ושל העולם הערבי כולו. ספר זה מספר על סיפור האהבה הנואשת של המשורר אחמד ראמי לזמרת הנערצת. הוא חיבר לה 137 מתוך 283 שיריה. סיפורה של אום כולתום הוא גם סיפורהה מרתק של מצרים, משנות העשרים ועד לרצח סאדאת. סלים נסיב הוא עיתונאי לענייני המזרח התיכון בצרפת, יליד ביירות 1946 ומתגורר בפאריז משנת 1969. 237 עמודים
ספרי אום כולת'ום באתר בוקספר

 

 

פאטמה איבראהים אל בלטאגי, הידועה כאום כולת'ום, נולדה ב-4 במאי 1904 (תאריך משוער), בכפר טמאי אל זהאיירה, שליד אזור הדלתא במצרים. אמה הייתה עקרת בית ואביה היה האימאם במסגד המקומי (נהג לשיר שירה דתית גם באירועים). חאלד, היה אחיה הגדול ממנה בשנתיים, וסעדייה הייתה המשרתת בביתם.

 

 

 

 

 

 

 את הלילה בו נולדה, ליל הגורל (הלילה בו לחש המלאך גבריאל את הקוראן לנביא מוחמד), בילה אביה בתפילה במסגד ושם נרדם. בחלומו, ראה דמות מושיטה לו אור עטוף בבד לבן. עוד בטרם נעלמה הדמות, הספיק האב לשאול אותה לשמה והיא השיבה ששמה 'אום כולת'ום- בתו של הנביא מוחמד'.

 

 

 

 

 

 

חאלד אחיה למד ב"כותאב"- החדר. שם לימד אותו אביו שירה דתית וצירף אותו למופעיו.

 

 

 

 

פאטמה (אום כולת'ום) רצתה להצטרף ל"כותאב", אך לא יכלה בשל מינה. אולם אמה הזכירה לאביה את החלום שחלם בלילה בו נולדה והוא הבין: 'החוק לא חל על בתו, היא מתנה משמיים'.

 

 

 

 

 

 

אום כולת'ום נהגה לספר: "הבת היחידה מלבדי ב"כותאב" הייתה עאיישה, בתו של ראש הכפר. היא התחברה איתי. אצלה בבית שרתי בפעם הראשונה. הייתי אז בת שש. היא סיפרה שיש לי קול יפה ואביה רצה לשמוע אותי. גם אבי היה שם. עמדתי על הספה, בחרתי פסוק מן הקוראן. ראש הכפר הזמין את הנכבדים והיה שבע רצון... לאט לאט הסכים אבי לקחת גם אותי להופעות בכפר וסביבה... האנשים התחילו לבקש אותי. המרחקים היו גדולים... כשמלאו לי עשר שנים החליט אבי שלא אשיר יותר בבגד צבעוני, וחאלד הציע שאתחפש לבדואי קטן" (מתוך הספר "אום –הרומן של אום כולת'ום").

 


 

 

                                        

 

 

 

 

בשנת 1923 עברה המשפחה לקהיר, בעצתו של השיח' אבו אל עולא, שלימד את אום כולת'ום פיתוח קול עד שמלאו לה 19 שנים. עם ההגירה לקהיר, היה על אום כולת'ום להתחרות בזמרים שונים ומצליחים. שיריה, שהיו דתיים ונחשבו לירודים ולא מודרניים, הקשו עליה בתחרות, אך למרות הכל היא בלטה בכשרונותיה וקולה.

 

 

 

 

המתחרים השונים, לא ויתרו על המקום בפסגה וניסו להתנכל לה באמצעות העיתונות. הם הפיצו שמועות  שהמעבר לקהיר נעשה בשל תלונה על אונס במשטרה, כמו גם, שביימה תאונה כדי להרוג את איסמהאן,

 

 

 

 

זמרת שנחשבה באותה תקופה לזמרת "מהשורה הראשונה".

 

 

 

 

 

 

מונירה אל מהאדייה (הזמרת המצליחה ביותר במצרים באותה תקופה) הייתה האחראית למודעה על האונס.  אולם, לאחר תחרות וסכסוך שנמשכו כחמש שנים, הביאה אום כולת'ום את הריב לידי סיום. היא שרה במסיבת יום ההולדת של מונירה, וכבר אז הרכב נגניה כלל את שלושת הנגנים הכי נחשבים במצרים באותה העת.

 

 

 

 

באותה המסיבה

אום כולת'ום הוסיפה ושרה בהזדמנויות היסטוריות רבות. היא שרה בטכס ההלוויה של המלך פואד ובטכס ההכתרה של יורשו.

 

 

 

 

"אהבתי אותך בשל קולך"- את השיר הזה שרה בטקס ההכתרה. השמועות מספרות, שכשנה מוקדם יותר הציע אחמד ראמי, שנחשב לאמיר המשוררים בשפה הערבית עד היום, את השיר למוחמד עבדאל וואהב, אולם הוא דחה אותו. בעקבות כך, פרץ סכסוך בין אום כולת'ום לאחמד ראמי ולמוחמד עבדאל וואהב.

 

 

 

 

הסכסוך בין אום כולת'ום לאחמד ראמי הסתיים לאחר כשמונה חודשים, כשאום כולת'ום ביקשה את סליחתו,  על מיטה בבית החולים, ערב לפני הניתוח שעברה בגרונה. הניתוח, עבר בשלום. בשנות ה- 50 עברה ניתוח נוסף, שגם הוא עבר בהצלחה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

משנת 1938 החלה להפיק את הופעותיה בעצמה. בכל יום חמישי, הראשון בחודש, שרה שיר חדש, לרוב בקונצרטים, אך גם הרדיו תפס את מקומו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מוחמד עבדאל וואהב ניסה לשים קץ לסכסוך שפרץ בינו לבין אום כולת'ום, במסיבת יום ההולדת של מונירה אל מהאדייה, אך היא דחתה אותו. רק לאחר כארבעים שנה קיבלה את ההתנצלות. כמתנת פיוס הלחין עבורה  שיר מצליח מאוד, שכבש את ליבם של מיליונים והפך להיות אבן דרך בחייה ובחיי המוסיקה בכלל, "אינתה עומרי"- אתה חיי ("עיניך הוליכוני שוב אל הימים שנעלמו, לימדוני להתחרט על העבר ופצעיו, מה שראיתי לפני שראו אותך עיני- חיים אבודים... לילות יפים, תשוקה ואהבה, מאז ומתמיד ליבי שמר אותם לך..." מתוך השיר).

 

 

 

 

אך, היו גם מי שהתנגדו לו. אחד מהמתנגדים הבולטים, היה ריאד אל סונבאטי, מלחין שעבד עמה וטען, שלמשמע הלחן אפשר לרקוד ריקודי בטן, דבר האסור על פי האיסלם.

 

 

 

 

 

 

 

 

מקץ שנתיים חזר סונבאטי עם שיר חדש שהלחין "אל אטלאל"- על חורבות האהבה ("ליבי, אל נא תשאל היכן האהבה, ארמון של חלומות היה והוא קרס, תן לי לשתות ושתה עימי על גל ההריסות... האם ראתה האהבה שיכורים עוד כמונו, עברנו את הדרך מתחת ללבנה, והצללים שלנו פסעו בה לפנינו... השב את חירותי התר את ידי, הכל נתתי, לא שמרתי עבורי דבר..." מתוך השיר).

 

 

 

 

גם שיר זה זכה לתגובות חסרות תקדים ואום כולת'ום נהגה לשיר אותו בכל ההופעות שלה בכל מדינה ומדינה. מספרים, שזהו השיר היחידי שנהגה לשיר בצחוק (עם חיוך), למרות שהייתה ידועה בשליטה העצמית המכבידה שלה!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאז היותה צעירה חלתה אום כולת'ום במחלת הכליות. בשנת 1972 החמירה המחלה ואום כולת'ום התעלפה במהלך קונצרט לעיני כל. קונצרט זה היה בעצם הופעתה האחרונה על במה. היא נסעה לצרפת ולארה"ב, על מנת להיעזר בטכנולוגיה המתקדמת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשנת 1975 חזרה לקהיר. באותו הערב, בבית החולים, נפטרה בגיל 71. ההמון התאסף מול בית החולים ושר את שיריה. מספרים שהלווייתה- הייתה גדולה עוד יותר מזו של גמאל עבדאל נאצר, נשיא מצרים הנערץ לשעבר).

 

 

 

 

 

 

 במהלך חייה שיחקה אום כולת'ום בששה סרטים:

 

 

 

 

"וידאד"- ידידות (הסרט הוקרן לראשונה בשנת 1936 בפסטיבל ונציה, וזו הייתה הפעם הראשונה שאום כולת'ום הרויחה סכומים גדולים), "נשיד אל אמל" (שיר התקווה), "דינאניר" (דינארים), "סאלמה", "עאידה", ו"פאטמה".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרפרטואר שלה מונה 304 שירים.

 


ההההההההההההה

 

 

פאטמה איבראהים אל בלטאגי, הידועה כאום כולת'ום, נולדה ב-4 במאי 1904 (תאריך משוער), בכפר טמאי אל זהאיירה, שליד אזור הדלתא במצרים. אמה הייתה עקרת בית ואביה היה האימאם במסגד המקומי (נהג לשיר שירה דתית גם באירועים). חאלד, היה אחיה הגדול ממנה בשנתיים, וסעדייה הייתה המשרתת בביתם.

 

 

 

 

 

 

 את הלילה בו נולדה, ליל הגורל (הלילה בו לחש המלאך גבריאל את הקוראן לנביא מוחמד), בילה אביה בתפילה במסגד ושם נרדם. בחלומו, ראה דמות מושיטה לו אור עטוף בבד לבן. עוד בטרם נעלמה הדמות, הספיק האב לשאול אותה לשמה והיא השיבה ששמה 'אום כולת'ום- בתו של הנביא מוחמד'.

 

 

 

 

 

 

חאלד אחיה למד ב"כותאב"- החדר. שם לימד אותו אביו שירה דתית וצירף אותו למופעיו.

 

 

 

 

פאטמה (אום כולת'ום) רצתה להצטרף ל"כותאב", אך לא יכלה בשל מינה. אולם אמה הזכירה לאביה את החלום שחלם בלילה בו נולדה והוא הבין: 'החוק לא חל על בתו, היא מתנה משמיים'.

 

 

 

 

 

 

אום כולת'ום נהגה לספר: "הבת היחידה מלבדי ב"כותאב" הייתה עאיישה, בתו של ראש הכפר. היא התחברה איתי. אצלה בבית שרתי בפעם הראשונה. הייתי אז בת שש. היא סיפרה שיש לי קול יפה ואביה רצה לשמוע אותי. גם אבי היה שם. עמדתי על הספה, בחרתי פסוק מן הקוראן. ראש הכפר הזמין את הנכבדים והיה שבע רצון... לאט לאט הסכים אבי לקחת גם אותי להופעות בכפר וסביבה... האנשים התחילו לבקש אותי. המרחקים היו גדולים... כשמלאו לי עשר שנים החליט אבי שלא אשיר יותר בבגד צבעוני, וחאלד הציע שאתחפש לבדואי קטן" (מתוך הספר "אום –הרומן של אום כולת'ום").

 


 

 

                                        

 

 

 

 

בשנת 1923 עברה המשפחה לקהיר, בעצתו של השיח' אבו אל עולא, שלימד את אום כולת'ום פיתוח קול עד שמלאו לה 19 שנים. עם ההגירה לקהיר, היה על אום כולת'ום להתחרות בזמרים שונים ומצליחים. שיריה, שהיו דתיים ונחשבו לירודים ולא מודרניים, הקשו עליה בתחרות, אך למרות הכל היא בלטה בכשרונותיה וקולה.

 

 

 

 

המתחרים השונים, לא ויתרו על המקום בפסגה וניסו להתנכל לה באמצעות העיתונות. הם הפיצו שמועות  שהמעבר לקהיר נעשה בשל תלונה על אונס במשטרה, כמו גם, שביימה תאונה כדי להרוג את איסמהאן,

 

 

 

 

זמרת שנחשבה באותה תקופה לזמרת "מהשורה הראשונה".

 

 

 

 

 

 

מונירה אל מהאדייה (הזמרת המצליחה ביותר במצרים באותה תקופה) הייתה האחראית למודעה על האונס.  אולם, לאחר תחרות וסכסוך שנמשכו כחמש שנים, הביאה אום כולת'ום את הריב לידי סיום. היא שרה במסיבת יום ההולדת של מונירה, וכבר אז הרכב נגניה כלל את שלושת הנגנים הכי נחשבים במצרים באותה העת.

 

 

 

 

באותה המסיבה, נחשף גם ה"סוד" של אום כולת'ום- היא אהבה נשים.

 

 

 

 

 

 

אום כולת'ום הוסיפה ושרה בהזדמנויות היסטוריות רבות. היא שרה בטכס ההלוויה של המלך פואד ובטכס ההכתרה של יורשו.

 

 

 

 

"אהבתי אותך בשל קולך"- את השיר הזה שרה בטקס ההכתרה. השמועות מספרות, שכשנה מוקדם יותר הציע אחמד ראמי, שנחשב לאמיר המשוררים בשפה הערבית עד היום, את השיר למוחמד עבדאל וואהב, אולם הוא דחה אותו. בעקבות כך, פרץ סכסוך בין אום כולת'ום לאחמד ראמי ולמוחמד עבדאל וואהב.

 

 

 

 

הסכסוך בין אום כולת'ום לאחמד ראמי הסתיים לאחר כשמונה חודשים, כשאום כולת'ום ביקשה את סליחתו,  על מיטה בבית החולים, ערב לפני הניתוח שעברה בגרונה. הניתוח, עבר בשלום. בשנות ה- 50 עברה ניתוח נוסף, שגם הוא עבר בהצלחה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

משנת 1938 החלה להפיק את הופעותיה בעצמה. בכל יום חמישי, הראשון בחודש, שרה שיר חדש, לרוב בקונצרטים, אך גם הרדיו תפס את מקומו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מוחמד עבדאל וואהב ניסה לשים קץ לסכסוך שפרץ בינו לבין אום כולת'ום, במסיבת יום ההולדת של מונירה אל מהאדייה, אך היא דחתה אותו. רק לאחר כארבעים שנה קיבלה את ההתנצלות. כמתנת פיוס הלחין עבורה  שיר מצליח מאוד, שכבש את ליבם של מיליונים והפך להיות אבן דרך בחייה ובחיי המוסיקה בכלל, "אינתה עומרי"- אתה חיי ("עיניך הוליכוני שוב אל הימים שנעלמו, לימדוני להתחרט על העבר ופצעיו, מה שראיתי לפני שראו אותך עיני- חיים אבודים... לילות יפים, תשוקה ואהבה, מאז ומתמיד ליבי שמר אותם לך..." מתוך השיר).

 

 

 

 

אך, היו גם מי שהתנגדו לו. אחד מהמתנגדים הבולטים, היה ריאד אל סונבאטי, מלחין שעבד עמה וטען, שלמשמע הלחן אפשר לרקוד ריקודי בטן, דבר האסור על פי האיסלם.

 

 

 

 

 

 

 

 

מקץ שנתיים חזר סונבאטי עם שיר חדש שהלחין "אל אטלאל"- על חורבות האהבה ("ליבי, אל נא תשאל היכן האהבה, ארמון של חלומות היה והוא קרס, תן לי לשתות ושתה עימי על גל ההריסות... האם ראתה האהבה שיכורים עוד כמונו, עברנו את הדרך מתחת ללבנה, והצללים שלנו פסעו בה לפנינו... השב את חירותי התר את ידי, הכל נתתי, לא שמרתי עבורי דבר..." מתוך השיר).

 

 

 

 

גם שיר זה זכה לתגובות חסרות תקדים ואום כולת'ום נהגה לשיר אותו בכל ההופעות שלה בכל מדינה ומדינה. מספרים, שזהו השיר היחידי שנהגה לשיר בצחוק (עם חיוך), למרות שהייתה ידועה בשליטה העצמית המכבידה שלה!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאז היותה צעירה חלתה אום כולת'ום במחלת הכליות. בשנת 1972 החמירה המחלה ואום כולת'ום התעלפה במהלך קונצרט לעיני כל. קונצרט זה היה בעצם הופעתה האחרונה על במה. היא נסעה לצרפת ולארה"ב, על מנת להיעזר בטכנולוגיה המתקדמת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשנת 1975 חזרה לקהיר. באותו הערב, בבית החולים, נפטרה בגיל 71. ההמון התאסף מול בית החולים ושר את שיריה. מספרים שהלווייתה- הייתה גדולה עוד יותר מזו של גמאל עבדאל נאצר, נשיא מצרים הנערץ לשעבר).

 

 

 

 

 

 

 במהלך חייה שיחקה אום כולת'ום בששה סרטים:

 

 

 

 

"וידאד"- ידידות (הסרט הוקרן לראשונה בשנת 1936 בפסטיבל ונציה, וזו הייתה הפעם הראשונה שאום כולת'ום הרויחה סכומים גדולים), "נשיד אל אמל" (שיר התקווה), "דינאניר" (דינארים), "סאלמה", "עאידה", ו"פאטמה".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרפרטואר שלה מונה 304 שירים.

 


 

 

פאטמה איבראהים אל בלטאגי, הידועה כאום כולת'ום, נולדה ב-4 במאי 1904 (תאריך משוער), בכפר טמאי אל זהאיירה, שליד אזור הדלתא במצרים. אמה הייתה עקרת בית ואביה היה האימאם במסגד המקומי (נהג לשיר שירה דתית גם באירועים). חאלד, היה אחיה הגדול ממנה בשנתיים, וסעדייה הייתה המשרתת בביתם.

 

 

 

 

 

 

 את הלילה בו נולדה, ליל הגורל (הלילה בו לחש המלאך גבריאל את הקוראן לנביא מוחמד), בילה אביה בתפילה במסגד ושם נרדם. בחלומו, ראה דמות מושיטה לו אור עטוף בבד לבן. עוד בטרם נעלמה הדמות, הספיק האב לשאול אותה לשמה והיא השיבה ששמה 'אום כולת'ום- בתו של הנביא מוחמד'.

 

 

 

 

 

 

חאלד אחיה למד ב"כותאב"- החדר. שם לימד אותו אביו שירה דתית וצירף אותו למופעיו.

 

 

 

 

פאטמה (אום כולת'ום) רצתה להצטרף ל"כותאב", אך לא יכלה בשל מינה. אולם אמה הזכירה לאביה את החלום שחלם בלילה בו נולדה והוא הבין: 'החוק לא חל על בתו, היא מתנה משמיים'.

 

 

 

 

 

 

אום כולת'ום נהגה לספר: "הבת היחידה מלבדי ב"כותאב" הייתה עאיישה, בתו של ראש הכפר. היא התחברה איתי. אצלה בבית שרתי בפעם הראשונה. הייתי אז בת שש. היא סיפרה שיש לי קול יפה ואביה רצה לשמוע אותי. גם אבי היה שם. עמדתי על הספה, בחרתי פסוק מן הקוראן. ראש הכפר הזמין את הנכבדים והיה שבע רצון... לאט לאט הסכים אבי לקחת גם אותי להופעות בכפר וסביבה... האנשים התחילו לבקש אותי. המרחקים היו גדולים... כשמלאו לי עשר שנים החליט אבי שלא אשיר יותר בבגד צבעוני, וחאלד הציע שאתחפש לבדואי קטן" (מתוך הספר "אום –הרומן של אום כולת'ום").

 


 

 

                                        

 

 

 

 

בשנת 1923 עברה המשפחה לקהיר, בעצתו של השיח' אבו אל עולא, שלימד את אום כולת'ום פיתוח קול עד שמלאו לה 19 שנים. עם ההגירה לקהיר, היה על אום כולת'ום להתחרות בזמרים שונים ומצליחים. שיריה, שהיו דתיים ונחשבו לירודים ולא מודרניים, הקשו עליה בתחרות, אך למרות הכל היא בלטה בכשרונותיה וקולה.

 

 

 

 

המתחרים השונים, לא ויתרו על המקום בפסגה וניסו להתנכל לה באמצעות העיתונות. הם הפיצו שמועות  שהמעבר לקהיר נעשה בשל תלונה על אונס במשטרה, כמו גם, שביימה תאונה כדי להרוג את איסמהאן,

 

 

 

 

זמרת שנחשבה באותה תקופה לזמרת "מהשורה הראשונה".

 

 

 

 

 

 

מונירה אל מהאדייה (הזמרת המצליחה ביותר במצרים באותה תקופה) הייתה האחראית למודעה על האונס.  אולם, לאחר תחרות וסכסוך שנמשכו כחמש שנים, הביאה אום כולת'ום את הריב לידי סיום. היא שרה במסיבת יום ההולדת של מונירה, וכבר אז הרכב נגניה כלל את שלושת הנגנים הכי נחשבים במצרים באותה העת.

 

 

 

 

באותה המסיבה, נחשף גם ה"סוד" של אום כולת'ום- היא אהבה נשים.

 

 

 

 

 

 

אום כולת'ום הוסיפה ושרה בהזדמנויות היסטוריות רבות. היא שרה בטכס ההלוויה של המלך פואד ובטכס ההכתרה של יורשו.

 

 

 

 

"אהבתי אותך בשל קולך"- את השיר הזה שרה בטקס ההכתרה. השמועות מספרות, שכשנה מוקדם יותר הציע אחמד ראמי, שנחשב לאמיר המשוררים בשפה הערבית עד היום, את השיר למוחמד עבדאל וואהב, אולם הוא דחה אותו. בעקבות כך, פרץ סכסוך בין אום כולת'ום לאחמד ראמי ולמוחמד עבדאל וואהב.

 

 

 

 

הסכסוך בין אום כולת'ום לאחמד ראמי הסתיים לאחר כשמונה חודשים, כשאום כולת'ום ביקשה את סליחתו,  על מיטה בבית החולים, ערב לפני הניתוח שעברה בגרונה. הניתוח, עבר בשלום. בשנות ה- 50 עברה ניתוח נוסף, שגם הוא עבר בהצלחה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

משנת 1938 החלה להפיק את הופעותיה בעצמה. בכל יום חמישי, הראשון בחודש, שרה שיר חדש, לרוב בקונצרטים, אך גם הרדיו תפס את מקומו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מוחמד עבדאל וואהב ניסה לשים קץ לסכסוך שפרץ בינו לבין אום כולת'ום, במסיבת יום ההולדת של מונירה אל מהאדייה, אך היא דחתה אותו. רק לאחר כארבעים שנה קיבלה את ההתנצלות. כמתנת פיוס הלחין עבורה  שיר מצליח מאוד, שכבש את ליבם של מיליונים והפך להיות אבן דרך בחייה ובחיי המוסיקה בכלל, "אינתה עומרי"- אתה חיי ("עיניך הוליכוני שוב אל הימים שנעלמו, לימדוני להתחרט על העבר ופצעיו, מה שראיתי לפני שראו אותך עיני- חיים אבודים... לילות יפים, תשוקה ואהבה, מאז ומתמיד ליבי שמר אותם לך..." מתוך השיר).

 

 

 

 

אך, היו גם מי שהתנגדו לו. אחד מהמתנגדים הבולטים, היה ריאד אל סונבאטי, מלחין שעבד עמה וטען, שלמשמע הלחן אפשר לרקוד ריקודי בטן, דבר האסור על פי האיסלם.

 

 

 

 

 

 

 

 

מקץ שנתיים חזר סונבאטי עם שיר חדש שהלחין "אל אטלאל"- על חורבות האהבה ("ליבי, אל נא תשאל היכן האהבה, ארמון של חלומות היה והוא קרס, תן לי לשתות ושתה עימי על גל ההריסות... האם ראתה האהבה שיכורים עוד כמונו, עברנו את הדרך מתחת ללבנה, והצללים שלנו פסעו בה לפנינו... השב את חירותי התר את ידי, הכל נתתי, לא שמרתי עבורי דבר..." מתוך השיר).

 

 

 

 

גם שיר זה זכה לתגובות חסרות תקדים ואום כולת'ום נהגה לשיר אותו בכל ההופעות שלה בכל מדינה ומדינה. מספרים, שזהו השיר היחידי שנהגה לשיר בצחוק (עם חיוך), למרות שהייתה ידועה בשליטה העצמית המכבידה שלה!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאז היותה צעירה חלתה אום כולת'ום במחלת הכליות. בשנת 1972 החמירה המחלה ואום כולת'ום התעלפה במהלך קונצרט לעיני כל. קונצרט זה היה בעצם הופעתה האחרונה על במה. היא נסעה לצרפת ולארה"ב, על מנת להיעזר בטכנולוגיה המתקדמת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשנת 1975 חזרה לקהיר. באותו הערב, בבית החולים, נפטרה בגיל 71. ההמון התאסף מול בית החולים ושר את שיריה. מספרים שהלווייתה- הייתה גדולה עוד יותר מזו של גמאל עבדאל נאצר, נשיא מצרים הנערץ לשעבר).

 

 

 

 

 

 

 במהלך חייה שיחקה אום כולת'ום בששה סרטים:

 

 

 

 

"וידאד"- ידידות (הסרט הוקרן לראשונה בשנת 1936 בפסטיבל ונציה, וזו הייתה הפעם הראשונה שאום כולת'ום הרויחה סכומים גדולים), "נשיד אל אמל" (שיר התקווה), "דינאניר" (דינארים), "סאלמה", "עאידה", ו"פאטמה".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרפרטואר שלה מונה 304 שירים.

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פאטמה איבראהים אל בלטאגי, הידועה כאום כולת'ום, נולדה ב-4 במאי 1904 (תאריך משוער), בכפר טמאי אל זהאיירה, שליד אזור הדלתא במצרים. אמה הייתה עקרת בית ואביה היה האימאם במסגד המקומי (נהג לשיר שירה דתית גם באירועים). חאלד, היה אחיה הגדול ממנה בשנתיים, וסעדייה הייתה המשרתת בביתם.

 

 

 

 

 

 

 

 את הלילה בו נולדה, ליל הגורל (הלילה בו לחש המלאך גבריאל את הקוראן לנביא מוחמד), בילה אביה בתפילה במסגד ושם נרדם. בחלומו, ראה דמות מושיטה לו אור עטוף בבד לבן. עוד בטרם נעלמה הדמות, הספיק האב לשאול אותה לשמה והיא השיבה ששמה 'אום כולת'ום- בתו של הנביא מוחמד'.

 

 

 

 

 

 

חאלד אחיה למד ב"כותאב"- החדר. שם לימד אותו אביו שירה דתית וצירף אותו למופעיו.

 

 

 

 

פאטמה (אום כולת'ום) רצתה להצטרף ל"כותאב", אך לא יכלה בשל מינה. אולם אמה הזכירה לאביה את החלום שחלם בלילה בו נולדה והוא הבין

פאטמה איבראהים אל בלטאגי, הידועה כאום כולת'ום, נולדה ב-4 במאי 1904 (תאריך משוער), בכפר טמאי אל זהאיירה, שליד אזור הדלתא במצרים. אמה הייתה עקרת בית ואביה היה האימאם במסגד המקומי (נהג לשיר שירה דתית גם באירועים). חאלד, היה אחיה הגדול ממנה בשנתיים, וסעדייה הייתה המשרתת בביתם.

 


 

 

 

 

 את הלילה בו נולדה, ליל הגורל (הלילה בו לחש המלאך גבריאל את הקוראן לנביא מוחמד), בילה אביה בתפילה במסגד ושם נרדם. בחלומו, ראה דמות מושיטה לו אור עטוף בבד לבן. עוד בטרם נעלמה הדמות, הספיק האב לשאול אותה לשמה והיא השיבה ששמה 'אום כולת'ום- בתו של הנביא מוחמד'.

 

 

 

 

 

 

חאלד אחיה למד ב"כותאב"- החדר. שם לימד אותו אביו שירה דתית וצירף אותו למופעיו.

 

 

 

 

פאטמה (אום כולת'ום) רצתה להצטרף ל"כותאב", אך לא יכלה בשל מינה. אולם אמה הזכירה לאביה את החלום שחלם בלילה בו נולדה והוא הבין: 'החוק לא חל על בתו, היא מתנה משמיים'.

 

 

 

 

 

 

אום כולת'ום נהגה לספר: "הבת היחידה מלבדי ב"כותאב" הייתה עאיישה, בתו של ראש הכפר. היא התחברה איתי. אצלה בבית שרתי בפעם הראשונה. הייתי אז בת שש. היא סיפרה שיש לי קול יפה ואביה רצה לשמוע אותי. גם אבי היה שם. עמדתי על הספה, בחרתי פסוק מן הקוראן. ראש הכפר הזמין את הנכבדים והיה שבע רצון... לאט לאט הסכים אבי לקחת גם אותי להופעות בכפר וסביבה... האנשים התחילו לבקש אותי. המרחקים היו גדולים... כשמלאו לי עשר שנים החליט אבי שלא אשיר יותר בבגד צבעוני, וחאלד הציע שאתחפש לבדואי קטן" (מתוך הספר "אום –הרומן של אום כולת'ום").

 


 

 

                                        

 

 

 

 

בשנת 1923 עברה המשפחה לקהיר, בעצתו של השיח' אבו אל עולא, שלימד את אום כולת'ום פיתוח קול עד שמלאו לה 19 שנים. עם ההגירה לקהיר, היה על אום כולת'ום להתחרות בזמרים שונים ומצליחים. שיריה, שהיו דתיים ונחשבו לירודים ולא מודרניים, הקשו עליה בתחרות, אך למרות הכל היא בלטה בכשרונותיה וקולה.

 

 

 

 

המתחרים השונים, לא ויתרו על המקום בפסגה וניסו להתנכל לה באמצעות העיתונות. הם הפיצו שמועות  שהמעבר לקהיר נעשה בשל תלונה על אונס במשטרה, כמו גם, שביימה תאונה כדי להרוג את איסמהאן,

 

 

 

 

זמרת שנחשבה באותה תקופה לזמרת "מהשורה הראשונה".

 

 

 

 

 

 

מונירה אל מהאדייה (הזמרת המצליחה ביותר במצרים באותה תקופה) הייתה האחראית למודעה על האונס.  אולם, לאחר תחרות וסכסוך שנמשכו כחמש שנים, הביאה אום כולת'ום את הריב לידי סיום. היא שרה במסיבת יום ההולדת של מונירה, וכבר אז הרכב נגניה כלל את שלושת הנגנים הכי נחשבים במצרים באותה העת.

 

 

 

 

באותה המסיבה, נחשף גם ה"סוד" של אום כולת'ום- היא אהבה נשים.

 

 

 

 

 

 

אום כולת'ום הוסיפה ושרה בהזדמנויות היסטוריות רבות. היא שרה בטכס ההלוויה של המלך פואד ובטכס ההכתרה של יורשו.

 

 

 

 

"אהבתי אותך בשל קולך"- את השיר הזה שרה בטקס ההכתרה. השמועות מספרות, שכשנה מוקדם יותר הציע אחמד ראמי, שנחשב לאמיר המשוררים בשפה הערבית עד היום, את השיר למוחמד עבדאל וואהב, אולם הוא דחה אותו. בעקבות כך, פרץ סכסוך בין אום כולת'ום לאחמד ראמי ולמוחמד עבדאל וואהב.

 

 

 

 

הסכסוך בין אום כולת'ום לאחמד ראמי הסתיים לאחר כשמונה חודשים, כשאום כולת'ום ביקשה את סליחתו,  על מיטה בבית החולים, ערב לפני הניתוח שעברה בגרונה. הניתוח, עבר בשלום. בשנות ה- 50 עברה ניתוח נוסף, שגם הוא עבר בהצלחה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

משנת 1938 החלה להפיק את הופעותיה בעצמה. בכל יום חמישי, הראשון בחודש, שרה שיר חדש, לרוב בקונצרטים, אך גם הרדיו תפס את מקומו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מוחמד עבדאל וואהב ניסה לשים קץ לסכסוך שפרץ בינו לבין אום כולת'ום, במסיבת יום ההולדת של מונירה אל מהאדייה, אך היא דחתה אותו. רק לאחר כארבעים שנה קיבלה את ההתנצלות. כמתנת פיוס הלחין עבורה  שיר מצליח מאוד, שכבש את ליבם של מיליונים והפך להיות אבן דרך בחייה ובחיי המוסיקה בכלל, "אינתה עומרי"- אתה חיי ("עיניך הוליכוני שוב אל הימים שנעלמו, לימדוני להתחרט על העבר ופצעיו, מה שראיתי לפני שראו אותך עיני- חיים אבודים... לילות יפים, תשוקה ואהבה, מאז ומתמיד ליבי שמר אותם לך..." מתוך השיר).

 

 

 

 

אך, היו גם מי שהתנגדו לו. אחד מהמתנגדים הבולטים, היה ריאד אל סונבאטי, מלחין שעבד עמה וטען, שלמשמע הלחן אפשר לרקוד ריקודי בטן, דבר האסור על פי האיסלם.

 

 

 

 

 

 

 

 

מקץ שנ

 


פאטמה איבראהים אל בלטאגי, הידועה כאום כולת'ום, נולדה ב-4 במאי 1904 (תאריך משוער), בכפר טמאי אל זהאיירה, שליד אזור הדלתא במצרים. אמה הייתה עקרת בית ואביה היה האימאם במסגד המקומי (נהג לשיר שירה דתית גם באירועים). חאלד, היה אחיה הגדול ממנה בשנתיים, וסעדייה הייתה המשרתת בביתם.

 

 

 

 

 

 

 את הלילה בו נולדה, ליל הגורל (הלילה בו לחש המלאך גבריאל את הקוראן לנביא מוחמד), בילה אביה בתפילה במסגד ושם נרדם. בחלומו, ראה דמות מושיטה לו אור עטוף בבד לבן. עוד בטרם נעלמה הדמות, הספיק האב לשאול אותה לשמה והיא השיבה ששמה 'אום כולת'ום- בתו של הנביא מוחמד'.

 

 

 

 

 

 

חאלד אחיה למד ב"כותאב"- החדר. שם לימד אותו אביו שירה דתית וצירף אותו למופעיו.

 

 

 

 

פאטמה (אום כולת'ום) רצתה להצטרף ל"כותאב", אך לא יכלה בשל מינה. אולם אמה הזכירה לאביה את החלום שחלם בלילה בו נולדה והוא הבין: 'החוק לא חל על בתו, היא מתנה משמיים'.

 

 

 

 

 

 

אום כולת'ום נהגה לספר: "הבת היחידה מלבדי ב"כותאב" הייתה עאיישה, בתו של ראש הכפר. היא התחברה איתי. אצלה בבית שרתי בפעם הראשונה. הייתי אז בת שש. היא סיפרה שיש לי קול יפה ואביה רצה לשמוע אותי. גם אבי היה שם. עמדתי על הספה, בחרתי פסוק מן הקוראן. ראש הכפר הזמין את הנכבדים והיה שבע רצון... לאט לאט הסכים אבי לקחת גם אותי להופעות בכפר וסביבה... האנשים התחילו לבקש אותי. המרחקים היו גדולים... כשמלאו לי עשר שנים החליט אבי שלא אשיר יותר בבגד צבעוני, וחאלד הציע שאתחפש לבדואי קטן" (מתוך הספר "אום –הרומן של אום כולת'ום").

 


 

 

                                        

 

 

 

 

בשנת 1923 עברה המשפחה לקהיר, בעצתו של השיח' אבו אל עולא, שלימד את אום כולת'ום פיתוח קול עד שמלאו לה 19 שנים. עם ההגירה לקהיר, היה על אום כולת'ום להתחרות בזמרים שונים ומצליחים. שיריה, שהיו דתיים ונחשבו לירודים ולא מודרניים, הקשו עליה בתחרות, אך למרות הכל היא בלטה בכשרונותיה וקולה.

 

 

 

 

המתחרים השונים, לא ויתרו על המקום בפסגה וניסו להתנכל לה באמצעות העיתונות. הם הפיצו שמועות  שהמעבר לקהיר נעשה בשל תלונה על אונס במשטרה, כמו גם, שביימה תאונה כדי להרוג את איסמהאן,

 

 

 

 

זמרת שנחשבה באותה תקופה לזמרת "מהשורה הראשונה".

 

 

 

 

 

 

מונירה אל מהאדייה (הזמרת המצליחה ביותר במצרים באותה תקופה) הייתה האחראית למודעה על האונס.  אולם, לאחר תחרות וסכסוך שנמשכו כחמש שנים, הביאה אום כולת'ום את הריב לידי סיום. היא שרה במסיבת יום ההולדת של מונירה, וכבר אז הרכב נגניה כלל את שלושת הנגנים הכי נחשבים במצרים באותה העת.

 

 

 

 

באותה המסיבה, נחשף גם ה"סוד" של אום כולת'ום- היא אהבה נשים.

 

 

 

 

 

 

אוםן כולת'וםצתצתצתתאום כולת'ום הוסיפה ושרה בהזדמנויות היסטוריות רבות. היא שרה בטכס ההלוויה של המלך פואד ובטכס ההכתרה של יורשו.

 

 

 

 

"אהבתי אותך בשקולה נגע בנקודה ששיחררה את הכאב. וזה היה נורא, כי הכאב היה שלי, את זה הבינה מיד כמו באבחת ברק, את צערי שלי השמיעה, קראה אותו בכיכרות, והוא חזר כהד לא ייאמן. כל הגברים שבאולם הפכו להיות אני, כל איש שתה מן המקור, והתפתל באהבה שאי - אפשר להינתק ממנה. וזה היה יותר מדי. תגובת האנשים היתה מוגזמת. דבר נוסף היה כאן. דבר שכבר חרג מעבר לגבולות של מעגל האהבה, המצב שלנו, התקופה, מצרים כולה. רצינו להיות בני זמננו, עצמאים, מודרנים, רצנו אחר הקידמה, השלכנו אותה מפנינו, השתוקקנו לה". אום כולת'ום, "כוכב המזרח" ו"הקול של מצרים", החלה את הופעותיה כשהיא מחופשת לנער בדואי, ובמהרה כבשה את ליבם של המצרים ושל העולם הערבי כולו. "אום" הוא סיפור אהבתו העזה והנואשת של המשורר אחמד ראמי לזמרת הנערצת, לה חיבר 137 מתוך 283 שיריה. סיפורה של אום כולת'ום הוא גם סיפורה המרתק של מצרים, משנות העשרים ועד לרצח סאדאת. ברומן הנקרא בנשימה עצורה שזורים תיאורים נדירים מההיסטוריה המשותפת של מצרים וישראל, מנקודת מבט מצרית. סלים נסיב, עיתונאי לענייני המזרח התיכון בצרפת. נולד בבירות ב - 1946 ומתגורר בפאריס משנת 1969. "אום" הוא הרומן השני מפרי עטו.

 

ל קולך"- את השיר הזה שרה בטקס ההכתרה. השמועות מספרות, שכשנה מוקדם יותר הציע אחמד ראמי, שנחשב לאמיר המשוררים בשפה הערבית עד היום, את השיר למוחמד עבדאל וואהב, אולם הוא דחה אותו. בעקבות כך, פרץ סכסוך בין אום כולת'ום לאחמד ראמי ולמוחמד עבדאל וואהב.

 

 

 

 

 

הסכסוך בין אום כולת'ום לאחמד ראמי הסתיים לאחר כשמונה חודשים, כשאום כולת'ום ביקשה את סליחתו,  על מיטה בבית החולים, ערב לפני הניתוח שעברה בגרונה. הניתוח, עבר בשלום. בשנות ה- 50 עברה ניתוח נוסף, שגם הוא עבר בהצלחה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

משנת 1938 החלה להפיק את הופעותיה בעצמה. בכל יום חמישי, הראשון בחודש, שרה שיר חדש, לרוב בקונצרטים, אך גם הרדיו תפס את מקומו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מוחמדקולה נגע בנקודה ששיחררה את הכאב. וזה היה נורא, כי הכאב היה שלי, את זה הבינה מיד כמו באבחת ברק, את צערי שלי השמיעה, קראה אותו בכיכרות, והוא חזר כהד לא ייאמן. כל הגברים שבאולם הפכו להיות אני, כל איש שתה מן המקור, והתפתל באהבה שאי - אפשר להינתק ממנה. וזה היה יותר מדי. תגובת האנשים היתה מוגזמת. דבר נוסף היה כאן. דבר שכבר חרג מעבר לגבולות של מעגל האהבה, המצב שלנו, התקופה, מצרים כולה. רצינו להיות בני זמננו, עצמאים, מודרנים, רצנו אחר הקידמה, השלכנו אותה מפנינו, השתוקקנו לה". אום כולת'ום, "כוכב המזרח" ו"הקול של מצרים", החלה את הופעותיה כשהיא מחופשת לנער בדואי, ובמהרה כבשה את ליבם של המצרים ושל העולם הערבי כולו. "אום" הוא סיפור אהבתו העזה והנואשת של המשורר אחמד ראמי לזמרת הנערצת, לה חיבר 137 מתוך 283 שיריה. סיפורה של אום כולת'ום הוא גם סיפורה המרתק של מצרים, משנות העשרים ועד לרצח סאדאת. ברומן הנקרא בנשימה עצורה שזורים תיאורים נדירים מההיסטוריה המשותפת של מצרים וישראל, מנקודת מבט מצרית. סלים נסיב, עיתונאי לענייני המזרח התיכון בצרפת. נולד בבירות ב - 1946 ומתגורר בפאריס משנת 1969. "אום" הוא הרומן השני מפרי עטו.
 

 

עבדאל וואהב ניסה לשים קץ לסכסוך שפרץ בינו לבין אום כולת'ום, במסיבת יום ההולדת של מונירה אל מהאדייה, אך היא דחתה אותו. רק לאחר כארבעים שנה קיבלה את ההתנצלות. כמתנת פיוס הלחין עבורה  שיר מצליח מאוד, שכבש את ליבם של מיליונים והפך להיות אבן דרך בחייה ובחיי המוסיקה בכלל, "אינתה עומרי"- אתה חיי ("עיניך הוליכוני שוב אל הימים שנעלמו, לימדוני להתחרט על העבר ופצעיו, מה שראיתי לפני שראו אותך עיני- חיים אבודים... לילות יפים, תשוקה ואהבה, מאז ומתמיד ליבי שמר אותם לך..." מתוך השיר).

 

 

 

 

 

אך, היו גם מי שהתנגדו לו. אחד מהמתנגדים הבולטים, היה ריאד אל סונבאטי, מלחין שעבד עמה וטען, שלמשמע הלחן אפשר לרקוד ריקודי בטן, דבר האסור על פי האיסלם.

 

 

 

 

 

 

 

 

מקץ שנתיים חזר סונבאטי עם שיר חדש שהלחין "אל אטלאל"- על חורבות האהבה ("ליבי, אל נא תשאל היכן האהבה, ארמון של חלומות היה והוא קרס, תן לי לשתות ושתה עימי על גל ההריסות... האם ראתה האהבה שיכורים עוד כמונו, עברנו את הדרך מתחת ללבנה, והצללים שלנו פסעו בה לפנינו... השב את חירותי התר את ידי, הכל נתתי, לא שמרתי עבורי דבר..." מתוך השיר).

 

 

 

 

גם שיר זה זכה לתגובות חסרות תקדים ואום כולת'ום נהגה לשיר אותו בכל ההופעות שלה בכל מדינה ומדינה. מספרים, שזהו השיר היחידי שנהגה לשיר בצחוק (עם חיוך), למרות שהייתה ידועה בשליטה העצמית המכבידה שלה!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאז היותה צעירה חלתה אום כולת'ום במחלת הכליות. בשנת 1972 החמירה המחלה ואום כולת'ום התעלפה במהלך קונצרט לעיני כל. קונצרט זה היה בעצם הופעתה האחרונה על במה. היא נסעה לצרפת ולארה"ב, על מנת להיעזר בטכנולוגיה המתקדמת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשנת 1975 חזרה לקהיר. באותו הערב, בבית החולים, נפטרה בגיל 71. ההמון התאסף מול בית החולים ושר את שיריה. מספרים שהלווייתה- הייתה גדולה עוד יותר מזו של גמאל עבדאל נאצר, נשיא מצרים הנערץ לשעבר).

 

 

 

 

 

 

 במהלך חייה שיחקה אום כולת'ום בששה סרטים:

 

 

 

 

"וידאד"- ידידות (הסרט הוקרן לראשונה בשנת 1936 בפסטיבל ונציה, וזו הייתה הפעם הראשונה שאום כולת'ום הרויחה סכומים גדולים), "נשיד אל אמל" (שיר התקווה), "דינאניר" (דינארים), "סאלמה", "עאידה", ו"פאטמה".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרפרטואר שלה מונה 304 שירים.

 


 

 

 

 

 

 

 

 

תיים חזר סונבאטי עם שיר חדש שהלחין "אל אטלאל"- על חורבות האהבה ("ליבי, אל נא תשאל היכן האהבה, ארמון של חלומות היה והוא קרס, תן לי לשתות ושתה עימי על גל ההריסות... האם ראתה האהבה שיכורים עוד כמונו, עברנו את הדרך מתחת ללבנה, והצללים שלנו פסעו בה לפנינו... השב את חירותי התר את ידי, הכל נתתי, לא שמרתי עבורי דבר..." מתוך השיר).

 

 

 

 

 

גם שיר זה זכה לתגובות חסרות תקדים ואום כולת'ום נהגה לשיר אותו בכל ההופעות שלה בכל מדינה ומדינה. מספרים, שזהו השיר היחידי שנהגה לשיר בצחוק (עם חיוך), למרות שהייתה ידועה בשליטה העצמית המכבידה שלה!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאז היותה צעירה חלתה אום כולת'ום במחלת הכליות. בשנת 1972 החמירה המחלה ואום כולת'ום התעלפה במהלך קונצרט לעיני כל. קונצרט זה היה בעצם הופעתה האחרונה על במה. היא נסעה לצרפת ולארה"ב, על מנת להיעזר בטכנולוגיה המתקדמת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשנת 1975 חזרה לקהיר. באותו הערב, בבית החולים, נפטרה בגיל 71. ההמון התאסף מול בית החולים ושר את שיריה. מספרים שהלווייתה- הייתה גדולה עוד יותר מזו של גמאל עבדאל נאצר, נשיא מצרים הנערץ לשעבר).

 

 

 

 

 

 

 במהלך חייה שיחקה אום כולת'ום בששה סרטים:

 

 

 

 

"וידאד"- ידידות (הסרט הוקרן לראשונה בשנת 1936 בפסטיבל ונציה, וזו הייתה הפעם הראשונה שאום כולת'ום הרויחה סכומים גדולים), "נשיד אל אמל" (שיר התקווה), "דינאניר" (דינארים), "סאלמה", "עאידה", ו"פאטמה".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרפרטואר שלה מונה 304 שירים.

 

 

 

 

: 'החוק לא חל על בתו, היא מתנה משמיים'.

 

 

 

 

 

 

אום כולת'ום נהגה לספר: "הבת היחידה מלבדי ב"כותאב" הייתה עאיישה, בתו של ראש הכפר. היא התחברה איתי. אצלה בבית שרתי בפעם הראשונה. הייתי אז בת שש. היא סיפרה שיש לי קול יפה ואביה רצה לשמוע אותי. גם אבי היה שם. עמדתי על הספה, בחרתי פסוק מן הקוראן. ראש הכפר הזמין את הנכבדים והיה שבע רצון... לאט לאט הסכים אבי לקחת גם אותי להופעות בכפר וסביבה... האנשים התחילו לבקש אותי. המרחקים היו גדולים... כשמלאו לי עשר שנים החליט אבי שלא אשיר יותר בבגד צבעוני, וחאלד הציע שאתחפש לבדואי קטן" (מתוך הספר "אום –הרומן של אום כולת'ום").

 


 

 

                                        

 

 

 

 

בשנת 1923 עברה המשפחה לקהיר, בעצתו של השיח' אבו אל עולא, שלימד את אום כולת'ום פיתוח קול עד שמלאו לה 19 שנים. עם ההגירה לקהיר, היה על אום כולת'ום להתחרות בזמרים שונים ומצליחים. שיריה, שהיו דתיים ונחשבו לירודים ולא מודרניים, הקשו עליה בתחרות, אך למרות הכל היא בלטה בכשרונותיה וקולה.

 

 

 

 

המתחרים השונים, לא ויתרו על המקום בפסגה וניסו להתנכל לה באמצעות העיתונות. הם הפיצו שמועות  שהמעבר לקהיר נעשה בשל תלונה על אונס במשטרה, כמו גם, שביימה תאונה כדי להרוג את איסמהאן,

 

 

 

 

זמרת שנחשבה באותה תקופה לזמרת "מהשורה הראשונה".

 

 

 

 

 

 

מונירה אל מהאדייה (הזמרת המצליחה ביותר במצרים באותה תקופה) הייתה האחראית למודעה על האונס.  אולם, לאחר תחרות וסכסוך שנמשכו כחמש שנים, הביאה אום כולת'ום את הריב לידי סיום. היא שרה במסיבת יום ההולדת של מונירה, וכבר אז הרכב נגניה כלל את שלושת הנגנים הכי נחשבים במצרים באותה העת.

 

 

 

 

באותה המסיבה, נחשף גם ה"סוד" של אום כולת'ום- היא אהבה נשים.

 

 

 

 

 

 

אום כולת'ום הוסיפה ושרה בהזדמנויות היסטוריות רבות. היא שרה בטכס ההלוויה של המלך פואד ובטכס ההכתרה של יורשו.

 

 

 

 

"אהבתי אותך בשל קולך"- את השיר הזה שרה בטקס ההכתרה. השמועות מספרות, שכשנה מוקדם יותר הציע אחמד ראמי, שנחשב לאמיר המשוררים בשפה הערבית עד היום, את השיר למוחמד עבדאל וואהב, אולם הוא דחה אותו. בעקבות כך, פרץ סכסוך בין אום כולת'ום לאחמד ראמי ולמוחמד עבדאל וואהב.

 

 

 

 

הסכסוך בין אום כולת'ום לאחמד ראמי הסתיים לאחר כשמונה חודשים, כשאום כולת'ום ביקשה את סליחתו,  על מיטה בבית החולים, ערב לפני הניתוח שעברה בגרונה. הניתוח, עבר בשלום. בשנות ה- 50 עברה ניתוח נוסף, שגם הוא עבר בהצלחה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

משנת 1938 החלה להפיק את הופעותיה בעצמה. בכל יום חמישי, הראשון בחודש, שרה שיר חדש, לרוב בקונצרטים, אך גם הרדיו תפס את מקומו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מוחמד עבדאל וואהב ניסה לשים קץ לסכסוך שפרץ בינו לבין אום כולת'ום, במסיבת יום ההולדת של מונירה אל מהאדייה, אך היא דחתה אותו. רק לאחר כארבעים שנה קיבלה את ההתנצלות. כמתנת פיוס הלחין עבורה  שיר מצליח מאוד, שכבש את ליבם של מיליונים והפך להיות אבן דרך בחייה ובחיי המוסיקה בכלל, "אינתה עומרי"- אתה חיי ("עיניך הוליכוני שוב אל הימים שנעלמו, לימדוני להתחרט על העבר ופצעיו, מה שראיתי לפני שראו אותך עיני- חיים אבודים... לילות יפים, תשוקה ואהבה, מאז ומתמיד ליבי שמר אותם לך..." מתוך השיר).

 

 

 

 

אך, היו גם מי שהתנגדו לו. אחד מהמתנגדים הבולטים, היה ריאד אל סונבאטי, מלחין שעבד עמה וטען, שלמשמע הלחן אפשר לרקוד ריקודי בטן, דבר האסור על פי האיסלם.

 

 

 

 

 

 

 

 

מקץ שנתיים חזר סונבאטי עם שיר חדש שהלחין "אל אטלאל"- על חורבות האהבה ("ליבי, אל נא תשאל היכן האהבה, ארמון של חלומות היה והוא קרס, תן לי לשתות ושתה עימי על גל ההריסות... האם ראתה האהבה שיכורים עוד כמונו, עברנו את הדרך מתחת ללבנה, והצללים שלנו פסעו בה לפנינו... השב את חירותי התר את ידי, הכל נתתי, לא שמרתי עבורי דבר..." מתוך השיר).

 

 

 

 

גם שיר זה זכה לתגובות חסרות תקדים ואום כולת'ום נהגה לשיר אותו בכל ההופעות שלה בכל מדינה ומדינה. מספרים, שזהו השיר היחידי שנהגה לשיר בצחוק (עם חיוך), למרות שהייתה ידועה בשליטה העצמית המכבידה שלה!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאז היותה צעירה חלתה אום כולת'ום במחלת הכליות. בשנת 1972 החמירה המחלה ואום כולת'ום התעלפה במהלך קונצרט לעיני כל. קונצרט זה היה בעצם הופעתה האחרונה על במה. היא נסעה לצרפת ולארה"ב, על מנת להיעזר בטכנולוגיה המתקדמת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשנת 1975 חזרה לקהיר. באותו הערב, בבית החולים, נפטרה בגיל 71. ההמון התאסף מול בית החולים ושר את שיריה. מספרים שהלווייתה- הייתה גדולה עוד יותר מזו של גמאל עבדאל נאצר, נשיא מצרים הנערץ לשעבר).

 

 

 

 

 

 

 במהלך חייה שיחקה אום כולת'ום בששה סרטים:

 

 

 

 

"וידאד"- ידידות (הסרט הוקרן לראשונה בשנת 1936 בפסטיבל ונציה, וזו הייתה הפעם הראשונה שאום כולת'ום הרויחה סכומים גדולים), "נשיד אל אמל" (שיר התקווה), "דינאניר" (דינארים), "סאלמה", "עאידה", ו"פאטמה".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרפרטואר שלה מונה 304 שירים.