כד קטן בארץ הקודש ריסטו סנטלה. ריסטו סנטלה היה מנהלו של המיסיון הפיני בירושלים. לריסטו היו שני ילדים. איסמו ומריון. איסמו חלה פתאום במחלה קשה ביותר, שהצריכה ניתוחים חוזרים ונשנים, וקידוחים בראשו הקטן. למרות סבלו העצום שלא ניתן למדידה, הרופאים והאחיות של 'ביקור חולים', עשו הכל על מנת להקל בסבלו. רופאיו היו יהודים חובשי כיפה שבין ניתוח לניתוח העבירו את הזמן בשיחות תיאולוגיות עם ריסטו האב על מנת להקל ולמצוא ניחומים.האב, מתאר את סבלו של הבן בקורקטיות שמעליה נסוכה אהבה, הבנה וקבלת הסבל כמו שאיוב קיבל את סבלו. את הפרק על מותו של הילד, כינה ריסטו בספר:"החגיגה- 1959'. ביום הלווייתו, עמדו שוטרים והצדיעו, וליוו את התהלוכה רכובים על אופנועים עד לבית הקברות. נציג משרד הדתות ד"ר קולבי, ד"ר טיברין המטפל, האחיות המטפלות, ומכובדים בעיר. לווי כבוד כלנשיא מדינה. גדולתו של וידוי האב שהיה אז כבן שלושים, בספר, הוא בניחומים שהוא מוצא, הוא ובנו, אחד מול השני באמונה שנתנה להם את הכוח להגיע עד לסוף. כאמור, איזכור הספר פה הוא אישי, על ידי כותב שורות אלה. היות והכרתי את כל המוזכרים בספר, ואפילו זיהיתי את הדמויות המצולמות.
