צרו קשר
אנחנו כאן בשבילכם! ספרים וספרי יד שנייה | בוקספר, booksefer
חייגו אלינו עכשיו:
04-8663451
פנו אלינו בדוא”ל:
booksefer@gmail.com
רוצים שנחזור אליכם בהקדם?
השאירו פנייתכם כאן
booksefer@gmail.com
טלפון: 04-8663451
האתר הראשון שלך
לספרים יד שניה וחדשים!
ספרים וספרי יד שנייה | בוקספר, booksefer
תולדות השיגעון בעידן התבונה מישל פוקו ספר חדש

תולדות השיגעון בעידן התבונה מישל פוקו ספר חדש

יצא לאור על ידי כתר , בשנת 1986
  • שפה: עברית
  • נושא: ספרי פילוסופיה דתות רוחניות ומיתולוגיות
  • סוג כריכה: קשה
  • מצב הספר: מצויין
מחיר: 80.00 ₪
לסל הההזמנות שלי >
שם המחבר: מישל פוקו

תיאור:

תולדות השיגעון בעידן התבונה תולדות השיגעון בעידן התבונה הוא ספר שכתב הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו ויצא לאור בשנת 1961הספר מציב גישה ביקורתית כלפי רעיון השיגעון בתרבות המערבית וכלפי הפרקטיקות, המוסדות והתרבות הקשורים אליו. הספר זכה למעמד מכונן ומשפיע בתחומים נרחבים במדעי החברה ובעיקר בסוציולוגיהפילוסופיה ובהיסטוריה של הרעיונות. הספר היווה מקור השראה לתנועה האנטי פסיכיאטרית אשר החלה בשנות ה-60 וה-70. בספר פוקו מבקר גם את המבט הרומנטי, זה הרואה במשוגע גאון. הוא מבקש לחקור איך השיגעון יכול לתפקד כאובייקט לחקירה מצד אחד, וכמטרה להתערבות של כוח ספציפי: הצייתנות של מוסד המשוגעים, מצד שני.

פוקו מתחיל את הסקירה ההיסטורית שלו בימי הביניים, וברעיון של המצורע, אשר הופרד, חברתית ופיזית, מהשאר. לדידו, עם היעלמות הצרעת, תפס השיגעון את מקומה. ספינת המצורעים היא דוגמה לפרקטיקה של הפרדה והדרהמימי הביניים, ובה גורשו המשוגעים בספינות. ברנסאנס, נתפש השיגעון כתופעה שנוגעת לכלל האנשים מפני חוסר יכולתם להתקרב לתבונה האלוהית. בדון קיחוטה של סרוונטס כל האנשים חלשים בפני התשוקה וההתחזות. לפיכך, המשוגעים הובנו כאלו שהתקרבו יתר על המידה אל תבונתו של האלוהים ולכן זכו למקום בלב החברה. רק במאה ה-17 החלה התנועה שאותה פוקו מכנה "הכליאה הגדולה". תנועה בה "חסרי הדעת" נכלאו והוכנסו למוסדות באופן מערכתי.

במאה ה-18 החברה החלה לתפוש את המשוגעים כהיפוך התבונה. הם נתפשו כדמויי חיה וזכו ליחס תואם, מכיוון שחסר להם, כך על פי רוח התקופה, המרכיב שהופך בני-אדם לאנושיים. רק במאה ה-19 הופיע הרעיון לפיו השיגעון הואמחלה, ולפיכך יש לשאוף לרפאה. טענותיו של פוקו עוררו ביקורת מצד היסטוריונים שטענו שהכליאה קרתה רק במאה ה-19 ושבכך מתערערת כל התזה של פוקו בדבר הקשר שבין עידן הנאורות ובין דיכוי המשוגעים. אולם תלמידיו הראו שפוקו לא דיבר על מוסדות רפואיים ייעודיים למשוגעים, אלא על בתי כליאה לכל המודרים מן החברה וביניהם גם נוודיםמובטלים, נזקקים ויתומים, ועל ההשפעה של בתי כליאה אלה על תפישת המשוגע בתרבות המערבית.

פוקו טוען עוד, כי ברנסאנס לשיגעון הייתה יכולת ציון והענקת משמעות החורגת ממגבלות הסדר החברתי, יכולת להצביע על אמת עמוקה יותר. יכולת זו הושתקה עם הופעתה של התבונה בנאורות. פוקו בוחן גם את הופעתן של שיטות טיפול מודרניות ו"הומניות" במשוגעים ומציין את פיליפ פינל וסמואל טיוק (Samuel Tuke) בפרט. הוא טוען שטיפולים אלה היוו פרקטיקות של שליטה לא פחות מהטיפולים שקדמו להם. שיטתו של טיוק הושתתה על הענשת המשוגעים עד שוויתרו על המחויבות שלהם אל השיגעון, וטיפולו של פינל היה טיפול בדחייה שכלל מקלחות קרח וקשירה. להשקפתו של פוקו, הטיפול דגל בברוטאליות חוזרת ונשנית עד שתבנית השיפוט והענישה הופנמה על ידי המטופל.

גישתו של פוקו היא ביקורתית, הוא בוחר בתיאור גנאולוגי כדי להציג גרסה שונה מזו המקובלת, המציגה את הנאורות כמגלה אמת ומובילה בהכרח לעולם הומאני וטוב יותר. הוא מבקש להציג צד אחר בו ישנה השתקה והדרה של אנשים מהחברה וישנן פרקטיקות של שליטה ושל ענישה. את ההשתקה הזו מבקש פוקו לשבור, הוא מבקש להיות קולו של המשוגע 

התיאור ההיסטורי של פוקו מבקש להתמקד לא בשינויים בסדר החברתי או בתאוריות הטיפוליות, אלא בהיסטוריה של הקו המבחין בין שיגעון ובין שפיות. לשיטתו לידע ולשיח יש תפקיד מרכזי בעיצובו של השיגעון, אותו השיגעון אותו הם מתיימרים לחקור כאובייקט נפרד.