כף עץ וקדרה שטוחה נורית זרחי "לגברת שמחה לב רחום:מצאה ברחוב אפרוח חום, נתנה כל בוקר לו גרגיר עד שהוא היה לפרגית. והפרגית, לאות תודה, ממנה כלל לא ניפרדה. גם כשהיתה לתרנגולת, הלכה איתה אל המכולת, ועם הפח לשפוך הפסולת, עד שאנשי העיר לשמחה קראו 'גברת פרגיולת'. לגברת שמחה לב רגיש: היא לא תאמר לה:"קיש, קיש, קיש, פרגית, לכי הביתה חיש"! אך יום אחד, אך יום אחד, ראו אותה ברחוב לבד-התרנגולת נעדרת. היכן היא? בחצר דוגרת!אך 'גברת פרגיולת' הטובה לא לזמן רב היא נעצבה, עברו שלושה שבועות בערך שוב אין היא לבדה בדרך, כי אל השוק וחזרה הולכת הפרגית אחריה וצאצאיה עשרה! במספרה ובמכולת שוב לא קוראים לה פרגיולת, עליה לא מתלוצצים, רק מקנאה מתפוצצים, כי יש לה חביתה כל בוקר-אחת עשרה ביצים!" אותיות גדולות ומנוקדות, ציורים צבעוניים מקסימים של רות צרפתי.
