שירת יוסף צבי רימון צבי לוז יוסף צבי רימון נמנה עם ראשוני המשוררים הארצישראליים, בתקופתו-מהעלייה השנייה ובמשך המנדט הבריטי-הלך בצד והצניע לכת, אך שירת היחיד דיברה אל יחידים, שוחרי הבעתו, הגורם המכונן של שירתו, חווית נוכחות אלוהית השורה בכול, ייחד אותו על רקע הספרות העברית בת זמננו. רימון הוא מחדשני צורת השירה המקורית בעברית:מן מן הראשונים שפתחו מסגרות פואטיות והסירו מגבלות כדי להתבטא בריתמוס חופשי ונועז. כחדשן המריא בחזיונותיו עד השמיים, מבלי לזנוח אחיזה ממשית בקרקע. השראתו הדתית מצאה לה רגעי חסד אסתטיים , גילומים דיאלקטיים מורכבים, שמקרבים את ראייתו הייחודית, הנפלית, אל הקורא הקשוב. במבט מסוף המאה אל תחילתה, מתבלט רימון כמייצגו של חופש הרוח, עצמאות אמנותית המתבטאת דווקא בשירתו של אחד משומרי האמונים. צבי לוז, חבר קיבוץ דגניה ב', פרופסור לספרות באוניברסיטת בר-אילן, פירסם מחקרי ספרות רבים, סיפורים ורומאנים. 190 עמודים.
