אמנון זכרוני פרקליט אחר מיכאל קרן בשנות החמישים, כשהועברו מפה לאוזן מנפלאותיה של יחידה 101, שבת זכרוני רעב בכלא צבאי. בשנות הששים כשדיוקנותיהם של מנהיגי האומה נתלו בחנויות על גבי משולשים צבעוניים הקשורים זה בזה בחוט, ביקש לטהר את בית הנבחרים כאחד מסגניו של אורי אבנרי בשבועון העולם הזה כוח חדש לכנסת. בשנות השבעים כשלהקות צבאיות פיזזו וצרחו שירי שלום, דיבר עם נציגי אש"ף בפאריס-עם אורי אבנרי. בשנות השמונים, כשישראל חזקה וגדולה הסתגרה בצדקנותה, נלחם כחלק מקבוצה קטנה של עורכי דין, למען זכויות אדם בשטחים המוחזקים: בשנות התשעים, כאשר רבות מן המערכות הציבוריות בישראל כמו רבים מבני דורו, התמסדו וזקנו, עודנו חידה בעיני רבים(יותר בעינני עצמו ובעיני המחבר). עורך הדין המסרב להסתפק בתחום משפט צר, המחפש אתגרים במישור המדיני, המתנגד למסגרות מוסדיות קבועות בין של המימסד ובין של האופוזיציה, והמתייחס למערכת הפוליטית כניתן לשינוי באמצעות פעולה אישית וקבוצתית. הוא מבטא מובהק של החברה האזרחית. ספר זה מגולל, באמצעות סיפור חייו של אמנון זכרוני, את קורותיה, עלילותיה, הצלחותיה וכישלונותיה של החברה האזרחית בישראל. פרופסור מיכאל קרן הוא מרצה למדע המדינה וראש המכון לחקר העיתונות והתקשורת היהודית באוניבריסטת תל אביב. בין ספריו באתר בוקספר: בן גוריון והאינטלקטואלים, העיט והחרב, מקצוענים נגד פופוליזם, ספרות פוליטית במאה העשרים. בוקספר מעיר: רוב הכתוב בעמוד זה-לקוח מהעמוד האחורי של הספר. המחבר 'שכח' להזכיר שכל מה שעשה זכרוני עם אש"ף ווהשתתפותו בארגונים שונים להידברות עם הפלשתינאים-היה באמצעות אורי אבנרי ותזכרות זו אנו הוספנו-חפש ערך -שבועון העולם הזה. כמעט את כל הקריירה החברתית והפוליטית שלו הוא חייב לשבועון שבו היה שותף והביא את תרבות הסיגארים והנהנתנות לעיתונות הישראלית. כל זאת נאמר מבלי להוריד כהוא זה מפעילותיו האחרות. העמוד האחורי-אם כתב אותו פרופסור קרן הרי שהוא עמוד חנפני ביותר. לא יפה. 374 עמודים, כולל מפתח שמות ועניינים.
