צרו קשר
אנחנו כאן בשבילכם! ספרים וספרי יד שנייה | בוקספר, booksefer
חייגו אלינו עכשיו:
04-8663451
פנו אלינו בדוא”ל:
booksefer@gmail.com
רוצים שנחזור אליכם בהקדם?
השאירו פנייתכם כאן
booksefer@gmail.com
טלפון: 04-8663451
האתר הראשון שלך
לספרים יד שניה וחדשים!
ספרים וספרי יד שנייה | בוקספר, booksefer
היינו כחולמים העיירה שפיקוב עץ המשפחה

היינו כחולמים העיירה שפיקוב עץ המשפחה

יצא לאור על ידי כרמל , בשנת 2005
  • שפה:
  • נושא: ספרי עם ישראל תולדות היהודים וציונות
  • סוג כריכה: קשה
  • מצב הספר: מצויין
מחיר: 90.00 ₪
לסל הההזמנות שלי >
שם המחבר: פנחס גוברין

תיאור: 618 עמודים פנחס גוברין 1902-1985 יליד העיירה שפיקוב, אוקראינה. היה ממיייסדי תל יוסף. בפרוץמלחמת השחרור הקים את לשכת הגיוס, יסוד את פעולות החינוך של 'הנוער העובד', היה בין האחראים על חיסול המעברות וממנהלי עמידור ועוד. עיירתי עומדת על גבעה היורדת בשיפוע קל אל הנחל. כביש רחב חוצה אותה והיא דרך המלך המגיעה מאי-שם, מעולמות רחוקים ומתמשכת אל עולמות נעלמים, אומרים כי תחילתה במוסקבה וסופה בוורשא. משני צדי הדרך תעלות מים ומדרכות... ומעבר להן עומדים בשורות ישרות בתים בני קומתיים מכוסים גגות רעפים אדומים או פחים אפורים... מים רבים זורמים בתעלות לאחר הגשמים הכבדים ונישאים בשטף מטה מטה אל הנחל. כאשר שוב מתבהר והשמש מופיעה, מחממת-מייבשת, אנו הילדים פושטים בתעלות מתרוצצים בין גשר לגשר מחטטים ומוצאים מטבעות שונות, רובן של נחושת ולפעמים מטבע של כסף. אנו אוספים מסמרים חלודים, כפתורים, כל מה שהגשם סחף וגרף." [...] "נחל זורם בין שתי הגבעות ועליו נטוי גשר עץ רחב, קוראים לו "הגשר האדום", צבעו דהה מזמן, רק על דפנות המעקה עוד נראים פה ושם כתמים אדומים כהים. זה שנים שלא צבאו אותו מחדש, לשם מה? הרי שמו ות?ארו? קבועים ועומדים. על חופי הנחל צומחים בצפיפות עצי ערבה וקני סוף ובערב חג הסוכות אנו נכנסים בין עצי הערבה כורתים גבעולי סו?ף וענפים רכים ריחניים. מקני הסוף אנו עושים את הסכך לסוכה ומהענפים הרכים "הושענות". בכל ערב פסח אנו יורדים עם אבא אל הנחל כשהוא נושא איתו סל נצרים גדול ובו כל כלי הפסח החדשים שקנה: כוסות, כוסיות, צלחות ופנכאות כדי להטביל אותם במים. [...]"מרובות הן הערים והעיירות המקיפות אותנו מכל העברים ובהן יושבים רק יהודים. תוך כדי שיחה בבית עולים שמות רבים מאד: קראסני, פיצ'ורה, ברצלב, טולצ'ין, נימירוב, הייסין, אומאן, דשוב, ברשד, דובובה, ריגורוד, טומפשפול, ואפניירקה, ז'מרינקה, וורכיבקה, לאדיז'ין, ואין להן שיעור. דומות הן העיירות אחת לשניה וכמעט שאין להבחין בינהן. אותם הבתים, אותן החנויות, רחוב אחד, הרבה סמטאות וככר השוק במרכזה, בית המדרש, בית כנסת וקלויז, בית מרחץ ואטליז. גם האנשים דומים במלבושיהם בשיחם ושיגם. אותם בעלי בתים, סוחרים וחנוונים, רב, שוחט, גבאי ושמש, בעלי מלאכות ובעלי עגלות ושלושה משכילים שנטפלים לאבא. אבא מכיר את כולם ומקבלים אותו במאור פנים "א' מרדכי, ר' מרדכי". תיאור העליה לקרקע של חברי גדוד העבודה לגבעת תל יוסף, חורף 1921. מתוך: ספר רביעי –איש עליה שלישית, הפרק: סופו של מצעד – ראשיתה של דרך הסתדרנו צמדים, צמדים, שלישיות. על הכתף טוריה או מכוש. צעדנו בחורים ובחורות. נפרדתי ממחנה עין-חרוד שליד המעיין מתוך הרגשה שכאן כבר קיים ישוב של קבע הומה, תוסס וצמא פעולה, ופנינו אל השממה, אל ארץ לא נושבת. צעדנו בדרך העפר במדרון של הר הגלבוע. מאחרינו העגלות העמוסות, מלפנינו בראש השיירה הצועדת רכב צבי ניס?נוב, רא ש לשומרים . צעדנו על צרורות אבנים, רק שיחים בודדים מכסים את הסלעים האפורים. נשמעה שירה, "אנו עולים ושרים, אנו עולים, שרים ועולים". לא עברה שעה קלה ומרחוק בצבצה עלתה כמו מבטן האדמה גבעה, גבעה עגולה כמו כיפה, במרחק מה מהר הגלבוע. צבי מצביע בידו "הנה, הנה היא, זוהי הנקודה. רואים אתם?" עכשיו הסתבר לי יותר ויותר מובנה של מילה זו שכה הרבה משתמשים בה, נקודה! הרי זו ממש נקודה קטנה. כל כך סמוכה להר, כאילו מחפשת מסתור ומחסה בצלו של ההר העצום החשוף, הרובץ בכל כ??בדו וש?ממונו וחולש על כל הסביבה." הגענו לראש הגבעה. השקפנו על פני כל הסביבה, היכרות ראשונה עם הנוף, אשר מכאן ואילך ולימים רבים תהיה זו חלקת המולדת שלי, שלנו. ועד שאנו עומדים ומסתכלים ובולעים אל קרבנו את הנוף הסובב אותנו, כבר נשמע שקשוק טוריות, הלמות מכושים, מיישרים את פני הגבעה שתהה לה צורה. מסקלים אבנים, עוקרים שיחים וקוצים בגובה בן-אדם, כולם מסתערים עליה, ליישר! ליישר! הורדתי את הטוריה מעל כתפי ונבלעתי בתוך החבורה הסואנת המתרגשת. כולם צוהלים, כולם מחייכים, צוחקים, שרים ושוקדים על המלאכה. מגע ראשון עם האדמה. נחנו שעה קלה וגוש האדם שרבץ מסביב לדו?דים החל להתרומם, וכבר הסתדר עיגול קטן שהלך והתרחב. נצמדו כתף אל כתף ופשטו הזרועות והעיגול סובב סובב ואינו פוסק. הרגלים שעטו ואני צורח יחד עם כולם: "אל יבנה הגליל, אבל יבנה יזרעאל. גדוד יבנה הגליל, גדוד יבנה יזרעאל". העייפות פגה כלא היתה, העיגול סובב. הועלתה מדורה גדולה ואנו סובבים אותה. הצטרפו אלינו הבנות, העיגול סובב והשירה בוקעת ומתפשטת על פני כל הסביבה המוארת באור אדום של המדורה, והיא מתלקחת וגוברת. הריקוד אינו פוסק והפנים לוהטות. השמש כבר שקעה מעבר להר הגלבוע שהטיל אלינו את צלו הכבד. ירד הלילה. בכפרים הערביים הנראים מעל פסגות ההרים ואלו שבעמק אין רואים שביב של אור. [...] הגענו לשיא של התרוממות רוח. עד כדי שיכחה עצמית, איש לא דאג להקמת אהלו, כי מי זה יכול היה לעמוד בפני הקסם והשכרון של הריקוד, של המעגל הסובב, של הרגלים הרוקעות, השועטות, ושל הזמר העליז. העייפות גברה, נשרו אחד אחד, וצנחו על אותה ערמה גדולה של אהלים, חבלים ושקים." מתוך הפרק: מכתב מן הגולה – מכתב ראשון פתאום, ביום אחד, יום קיץ חם, בשעת אחר הצהרים כאשר כולם נחים מעט מעמל יומם, מגיע מכתב משם, מהעולם ההולך ונשכח בערפילי המרחק והזמן. דומה כאילו נפל פתק מכוכב לכת אחר, מן השמים. כיצד הגיע לכאן, איזו דרך נדודים הוא עשה במשך ארבעה חודשים עד שהגיע לכאן, לגבעה, אל אהל המזכירות? ... הכתובת המסובכת הינה יצירה בפני עצמה. רואים שכתבו אותה בחבורה שלמה יודעי דרכו של עולם, וביחוד בקיאים בעניני העם היהודי ועיניני ישוב הארץ. הכל כתוב בדיו כחולה, באותיות גדולות. וזה לשונה: פלסטינה, עמק יזרעאל,ליד חיפה, עין חרוד, מחנה עבודה, גדוד העבודה מחנה עבודה ליד עין חרוד – תל-יוסף, על שם הקולונל יוסף טירופמפלדור, עבור החייל יוסיף צדיקוב, מאב שמואל אבא צדיקוב, העיירה חמלניק, פלך פודוליה, רוסיה אוקראינה. רואים בחוש שעסקו בה שבעת חכמי חמלניק, וכל אחד השקיע בה את מיטב ידיעותיו ממה שהוא יודע, ממה שקרא, ממה ששמע ומה שקלט מן האויר. וכך בכוחות משותפים יצאה מתחת ידיהם הכתובת המסובכת לעיול. היצירה... "יוסקה! יוסקה!" עוברת הזעקה על פני הגבעה. "יוסקה! מכתב מן הבית!" עד שמגיעה הזעקה אליו, והוא מגיח מאיזה מקום שהוא מצוי בו. אץ רץ יוסקה אל המזכירות, ונושם במהירות, מכתב? מכתב? מכתב מן ההורים? לא יאומן. כולם רצים אחריו. מכתב משם? רצים בנים, רצות בנות, כולם רוצים לראות את הפלא הזה. מכתב משם! יוסקה כולו מזיע, מלוכלך. מנגב את פניו מזיעה הניגרת, וכולו מתוח ודרוך. הוא תקרב אל אהל המזכירות בהרכנת ראש, בהכנעה מבוישת, שהנה דוקא ליו הגיע מכתב. ומסמיק והולך, ומושיט את ידו הרועדת ונוטל את המכתב לידו. האהל נמלא אדם עד אפס מקום, ורבים מתגודדים בחוץ ומציצים מדי פעם, ומסתכלים אל המכתב. ולהפתעת כולם, ולשמחת כולם, מתחיל יוסקה להקריא את המכתב. שהרי הוא בעצם שייך לכולם. הוא קורא ועיניו צוחקות, ועיניו דומעות, קורא, צוחק, דומע ובוכה. דמעות זולגות מעיניו. " גגח