יצירותיו של אביגדור המאירי הן תרומתה החשובה ביותר של הספרות העברית לספרות הפציפיסטית העולמית שפרחה לאחר מלחמת העולם הראשונה . בד בבד מהוות יצירות אלו עדות ספרותית יחידה במינה למצבו המורכב של החייל היהודי במלחמה זו. ספר זה מציג את יצירות המלחמה של המאירי בהקשריהן ההיסטוריים, הספרותיים והביוגרפיים, ובוחן את הדרכים השונות הננקטות בהן לצורך עיצוב חוויות הלחימה והשבי בשלושה ז'אנרים ספרותיים. לעומת אופיים הריאליסטי-תיעודי של שני הרומאנים האוטוביוגרפיים, מודגשים בסיפוריו הקצרים של המאירי יסודות אגדיים, סמליים ופנטאסטיים, ואילו שירי המלחמה שלו משופעים בסימני היכר אקספרסיוניסטיים. כך מצטרפות יצירות אלו, הקרובות בנושאן אך שונות בעיצובן, לכדי הארה רב צדדית של חוויית מלחמת העולם הראשונה. 180 עמודים
הולצמן הוא ממורי החוג לספרות עברית באוניבריסטת תל אביב. הספר מבוסס על עבודת גמר לתואר שני שזכתה בפרס דב סדן מטעם אוניברסיטת תל אביב.
