לנינגראד במצור-יומן 1941-1944 ויירה אינבר יומנה של מי שחוותה את המצור הנורא, אותו הטילו הנאצים על העיר, שהתהפוכות הפוליטיות החזירו לה את שמה הקודם (סנט פטרבורג). 298 עמודים. ויירה אינבר נולדה ברוסיה 1980 ונפטרה ב-1972. . אביה היה מוציא לאור של כתבים מדעיים והיה מקורב משפחתית אל טרוצקי. לפני המהפכה התגוררה בפאריס שםפרסמה קבצי שירים. ב-1914 חזרה לרוסיה והתגוררה במוסקבה, פרסמה שירים וסיפורים וכתבות לעתונים. בקרב האכזרי על העיר, היתה זו ויירה שהפכה לקול של הרוסים ועודדה אותם ברדיו. פרסמה ואמה מלחמתית בשם 'המרדיאן של פולקובו-ראו באתר בוקספר. זכתה בפרס סטאלין.
"17.1.1942 לפני חצי שעה היתה הפגזה קצרה, אך עזה למדי. סניפי הדואר שבעיר אינם פועלים: אין מאור, ועל חום אין לדבר כלל. או חלו, או מתו, מאין אור שובת גם הבנק. ..בשורות טובות מן החזית. פידיונינסקי פתח בהתקפה כללית. באיזור אגם אילמן מתנהלים קרבות, שהגרמנים כותבים עליהם, כי לפי קנה מידתם עולים הם על הקרבות ליד מוסקבה. אך היסורים האלה של לנינגראד, -אולי האחרונים-הנם גם הקשים ביותר. ולמרבה הצרה, הרי גם הקור והכפור..." עמוד 71.
תגיות: מרשל ז'וקוב. סטאלינגראד. היטלר. הקרב על מוסקבה. הדון. קייב. קרבות מבית לבית. החורף הרוסי.
