האדם והשירה אריה לודויג שטראוס סדרת טעמים המיתוסים על אודות האל המלהיב משוררים, על דבר המוזה המעוררת בהם את הזמר, על הקול המשכין בהם השראה ואשר הם סרים למרותו-, המיתוסים הללו פנה זיוום זה כבר משום שנשאו את שמם לשווא ונזקקו להם בלי חסך, עד כדי כך שצריך אדם להתגבר על רתיעה בטרם יחזור ויפנה אליהם לחשוק אותם על אודות האמת שבהם. ברם, די בהצצה בחייהם של המשוררים הגדולים, כפי שהם העידו עליהם בעצמם, כדי שיתגלו התווים המיתיים החקוקים בחיים אלה באלפי חקיקות. לא רק בערפול רומנטי של התרחשות פשוטה, אף צלולים ומפוכחים שבהם ידעו, שלא סתם בעלמא עשו דבר מה, אלא אירע בהם דבר מה. אותו לעג שנתכוונו לו הללו, גם אלה נפגעים ממנו. הסאטירה האנטי רומאנטית של ראשית המאה הי"ט רגילה היתה ללגלג, שאל לו לרומנטיקאי לומר כך:"אני משורר שיר", אלא כך חייב היה לומר:"אני נמצא משתורר." האם הבנתם משהו? אני לא.
