חרון האינטלקטואלים דויד אוחנה כמו בציור של ורמיר, האסטרונום-אינטלקטואל אינו מסתפק בלימוד היקום ובתפוצתו החופשית של הרעיון. הוא מתאווה למפות ולהשליט על פני הגלובוס את הרוח האנושית, שואף להפוך את הידע לכוח, ומשתוקק ללוש את העולם ברעיונותיו. תשוקת האסטרונום-אינטלקטואל היא פרומיתאית, ומקורה בחרון כפול: מחד גיסא, ביקורת נוקבת ורצון לעוצמה. מאידך גיסא, זעם על העוול והרשעות הממלאים את העולם. האם חרונם של האיטלקטואלים נובע מכך שטורדים אותם חלומות ביעותים על הפגיעה בחירות האדם, או שמא מקורו בכך שהם חולמים בהקיץ על הנדסת אנוש וטווים מבנים של כוח?מקור חרונם הוא בתשוקה לחירות, אך גם בהערצת העריצות. יש אינטלקטואלים החרדים לזכווית האנושיות הבסיסיות ביותר, ויש כאלה שמתמסרים לשרת את השררה. אז מה אתם, הקוראים אומרים, הא? כיצד היתה המאה ועשרים-המאה של האינטלקטואלים-למאה העקובה מדם בתולדות האנושות?
