אהרון בכר היה אחד מבכירי העיתונאים בארץ. לפני עבודתו ב'ידיעות-אחרונות'-(לא זה של היום-אלא זה שהיה לו ערך תרבותי בשנות השמונים לפחות) עבד בין היתר בשבועון המפורסם 'העולם-הזה' וכתב ספר על החיים בשבועון המיתולוגי ובעיקר על הלמוט אוסטרמן-הריהו אורי אבנרי.
בעיתון ידיעות אחרונות היו לו טורים קבועים ביניהם על חוק ומשפט בהם הביא מחוויותיו בבתי המשפט בשפתו הידועה של דיימון ראניון. בשנים המטורפות שלאחרי המהפך ועליית הליכוד לשלטון, כתב על המסיבות המטורפות של העיר, על דמויותיה, על החברה, על הבוהימה ועל מה לא.
בעין חדשה, בהומור פרחחי ובחומרה כואבת, ליווה אהרון בכר ברשימותיו העיתונאיות, את חיי החברה הישראלית. היתה לו מודעות סוציאליסטית, הומאניסטית וכשקראת את רשימותיו הרגשת שכואב לו.
זהו ניסיון לתת לקורא את המיטב שביצירתו העיתונאית, פוליטיקה, דיוקנאות, פלשתינאים, פרקי יפו(הוא בולגרי שחי ביפו), תל אביב של בתי היין וירושלים של חלום, מכבי יפו, מסע אל נופי ילדותו בבולגריה, חשבון נפש נוקב עם גרמניה, פאריז והפרק האחרון ניו-יורק.
366 עמודים
האתר ממליץ.
ספרי פרוזה ישראלית ועברית באתר בוקספר
