בדרך היבשה אל הודו סוון אנדרס הדין

בדרך היבשה אל הודו סוון אנדרס הדין סוון אנדרס הדין: 1865-1852 שוודי. למד באוניברסיטאות בסקנדינביה ובברלין. בגיל 20 נסע לבאקו להיות מורה פרטי בבית עשירים. לאחר כחצי שנה נטש את עבודתו והצטרף לצוות חוקרים שסיירה בקווקז, פרס ועיראק. תודות לבקיאותו בלשון הפרסית נתמנה כמתורגמן בצירות שבדיה-נורבגיה בטהרן. בעת שהותו בפרס סיירה באיזוריה הצפוניים-מזרחיים של הממלכה, ואחר כך יצא לשלושה מסעות, שבהם חקר איזורים נרחבים בתורכיסטן, הרי פאמיר, מדבר טאקלה-מאקאן ודרום טיבט. בסיפורים אלה, שהיו רצופים באסונות, גילה מוצאי נהרות ורכסי הריחם בלתי ידועים וצייר מפות מדויקות של איזורים נעלמים אלה. במלחמת העולם הראשונה ערך סיור בארץ-ישראל, עליו סיפר בספרו 'ירושלים'-1918. ב-1927, והוא בן 62, יצא בראש משלחת אל ליבה של מונגוליה וחקר את מדבר גובי ודרך המשי הסינית הקדומה. הדין היה חבר במוסדות גיאוגרפיים רבים ובאקדמיה השבדית למדעים וזכה בעיטורים רוב. במלחמת העולם השנייה גילה אהדה לנאצים ונודה על ידי בני ארצו ואנשי העולם החופשי. הוא מת עיוור וגלמוד בסטוקוהלם. הדין נחשב לאחד ממחברי ספרי המסעות הגדולים והמרתקים של המאה העשרים. לאחר כל מסע הוציא ספר, שבו תיאר בסגנון דרמטי את מסעו. ראה תיאוריו על המוות שפגשו במדבר טקלה-מאקאן. הוא גם נטה להגזים בתיאורים פה-ושם את קורותיו.