הומו פאבר מקס פריש הומו פאבר, צלם תעשייתי, רואה את העולם בשחור-לבן, שאין בו מקום למקריות,לגורליות והכל ניתן להסבר סטאטיסטי-מדעי. הבה ונבדוק מה קרה לו: הוא עולה על מטוס לארצות- הברית לצרכי עבודה. לידו מתיישב גבר שמזכיר לו קרוב משפחה מילדות אבל לפי חישובו זה לא יכול להיות, אחר-כך הוא מחשב את סיכויי המטוס להתרסקות והסיכויים להינצל. לדעתו, הטכנולוגיה מורידה את הסיכויים להתרסקות. המטוס נוחת נחיתת אונס, ומסתבר לו שהנוסע שלידו אכן קרוב משפחתו. בחזרה מארצות-הברית הוא עולה על סיפון אניה ומתרועע עם נערה כבת שבע-עשרה, עשרות שנים מתחת לגילו, הם מקיימים יחסי מין. שמה הוא כשם בתו אותה נטש עם אימה לפני כחמש-עשרה שנה, הוא לא שם לב לאותות הזהרה...גם בסוף הטרגי הוא מנסה למצוא מפלט בחישובים ובטכנולגיה שהוא כה האמין בה אבל מאוחר מדי לכל המעורבים. הספר כתוב בשתי סגנונות-החלק הראשון באופן יבש, סכימתי, כמו דו'ח. החלק השני, כשמנגנוני ההגנה שלו נפגעים, נראים קצת יותר תיאורים רגשיים שמובילים את הומו פאבר לגורל הטרגי. מאכס פריש מזהיר בספר זה את האדם מפני תלות ואמונה בטכנולוגיה ובמדע ומבקש אותו לחזור חזרה אל עצמו ולחפש שם את הנפש האמנותית-יצירתית-חופשיה. זהו ספק חזק ומעורר מחשבה. אחד הספרים הנמכרים ביותר בעולם עד היום. הספר 'הומו-פאבר' הוסרט תחת השם 'הנוסע' אבל הם כל כך השתדלו שהוא הפך לסרט כמו בחלק הראשון של הספר ובקולנוע העניינים צריכים להיראות אחרת כמובן.. מאכס פריש 1911-1991/מחזאי וסופר שווייצרי. במחזות הוא משתמש במוטיבים ברכטיאניים, הוא מבקש בהם להזהיר את השליטים ואנשי הרוח שיקבלו אחריות על האדם הקטן. פירסם מחזה שמזהיר מהאנטישמיות 'אנדורה'*. בספריו הוא מבקש את האדם שימצא נחמה בתוך עצמו, באמנות, ברוח וביצירה ולא יתכופף לביורוקרטיה, ובמיוחד לטכנולוגיה שיש המאמינים כי היא תביא גאולה לכל אדם. בשנות השבעים, מרדו צעירים שווייצרים במימסד הזקן, הבורגני השבע. הם ביקשו להתנער מכבלי החינוך הנוקשה שסוגד לבנקים, לכסף ולחומריות. האדם היחיד שאליו הם פנו בבקשה לסעד מוראלי היה מקס פריש האתר ממליץ מאוד לקרוא את ספרו 'אינני שטילר' על זכותו של האדם באשר הוא להתכחש ולקחת לעצמו כל שזהות שיבקש.בספר אנטי-ביורוקרטי בעל עצמה קפקאית מרתקת.הספר המומלץ השני של מאקס פריש הוא 'מונטוק' וידוי נוגע ללב של סופר מזדקן שמגיע לעיר מונטוק לשם קבלת פרס ספרותי כלשהוא ומתאהב בצעירה והוא בוחן את חייו. מזכיר מאוד את 'תותי-בר' של אינגמר ברגמן.
