מאהבה של ליידי צ'טרלי ספרו של דייוויד הרברט לורנס, אהבה המשוחררת מכבלי הצביעות החברתית. ספר זה הוא הגירסה השלמה הבלתי-מצונזרת, של יצירת מופת שהסעירה את העולם המערבי. ב-25 באוגוסט 1960 הודיעה הוצאת פינגווין על כוונתה להוציא לאור מהדורה לא מצונזרת של 'מאהבה של ליידי צ'טרלי'. מאז 1932 היה ניתן להשיגו במהדורה מצונזרת ויקרה. התובע הכללי הגיש תביעה נגד הוצאת פינגווין. ב-20 באוקטובר 1960 נפתח המשפט:התובע, מר גריפית -ג'ונס הכריז כי ההליכים הם משפט- מבחן למוציאים לאור בכל העולם: הוא קרא בקול את הוראות חוק פרסומי התועבה משנת 1959 "דבר ייחשב לתועבה אם השפעתו, כשלוקחים אותו כשלם, היא כזאת שעלולה להשחית ולקלקל אנשים שעשויים בהתחשב בכל הנסיבות הקשורות לעיין, לקרוא, לראות, או לשמוע את החומר שכלול בו". אפשר לפרסם ספר שהוגדר על פי החוק כתועבה, אם יש לו ערך ספרותי מספיק. לפי כך על המושבעים להחליט אם הספר הוא תועבה, ואם הוא אכן תועבה, האם פרסומו יכול להיחשב כמועיל לציבור בשל ערכו הספרותי. גריפית- ג'ונס ציטט את חוק התועבה משנת 1868 שספר הוא תועבה אם הוא עלול לעורר הרהורי תועבה, תאווה וזימה בקוראו. המחיר הנמוך שמציעה הוצאת פינגווין, יאפשר לרוב האוכלוסייה לרכוש בקלות את הספר ויהיה נגיש לצעירים. לפיכך, על המושבעים לשפוט את הספר בשלמותו ולא לבסס את השערותיהם על קטעים מסוימים שמכילים חומר מיני מפורש. לדעתו של התובע, לורנס מהלל את המיניות, את התאווה ואת הגסות. השאלה האחרונה שלו למושבעים היתה:"האם זהו ספר שהייתם רוצים כי אפילו נשותיכם ומשרתיכם יקראו בו"?האולם צחק. העולם היה שונה לגמרי לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנות הששים החל הפמיניזם להשפיע על עמדות הציבור ותופעת המשרתים נעלמה מכל הבתים, למעט העשירים ביותר: אין ספק שלאיש מהמושבעים לא היו משרתים בבית. גריפית ג'ונס הכיר במעמדו הספרותי של לורנס אבל הוא הכריז כי ספר זה בלבד הוא תועבה בפני עצמה. ההגנה הביאה כעדים בזכות הספר את מיטב הסופרים, בישוף אחד, אנשי אקדמיה ואפילו את דיים הלן גרדנר(ההיסטוריה של האמנות)היא אמרה שהמילים גסות ומגעילות אם משתמשים בהן במשמעות גסה ולא כך היא בספר. התובע העמיד לבסוף את 'ליידי צ'טרלי עצמה לדין. כלומר, האופי שלה כאישה. טוב, הסוף ידוע. מאז נחשב המשפט לנקודת מפנה שסימנה את ראשית שנות הששים כראשיתה של תקופה מתירנית ביותר. מאהבה של ליידי צ'טרלי בתרגומו המאגי של המאגיסטר הגדול לתרגמוס מהירוס של אהרונוס אמירוס:ירצה?ירים את הסופר: ירצה?יפיל אותו למעמקים. באתר מספר מהדורות שתורגמו לעברית לפני שנות הששים והן מצונזרות. פסוקו של האתר:ספרה של שלי חיימוביץ 'אשת איש' ספר מופת לא פחות משל הרברט לורנס!'מאסטר פיס' !משוחרר מכבלי צביעות:ראה באתר:שלי יחימוביץ והרפתקאותיה בשירותים. ההבטחה הבאה של הספרות הישראלית! עיין ערך:גליה אלבין ויום אחד-בילי מוסקונה לרמן.... דייוויד הרברט לורנס נולד לאב כורה ואם מורה. ב-1909 פורסמו כמה משיריו בכתב העת של מ, פורד. עד 1913 פרסם 3 רומנים בהם 'בנים ואוהבים'-מן היצירות החשובות של התקופה. לספר יש יסודות אוטוביוגרפיים:הוא מתאר בצורה ריאליסטית את חיי האזור בו הוא גדל ומגנה את השפעתו ההרסנית של התיעוש. ב-1912 ברח לאיטליה עם אישה נשואה, פרידה פון-ריכטהופן ;שהתגרשה מבעלה והתחתנה עם לורנס ב-1914. באיטליה התמסר לכתיבת שירה. במלחמת העולם ה-1 חזר לאנגליה. נושא היחסים בין גבר לאישה העסיק את לורנס ב'קשת בענן' וב'נשים אוהבות'. בגלל תיאורי המין, נאסרה הפצת 'קשת בענן' חודש לאחר הוצאתו לאור(1915), ואת 'נשים אוהבות' נאלץ לפרסם בדפוס פרטי בניו-יורק(1920)(של הסופר מדוקס פורד). בשל אזרחותה הגרמנית של אישתו נרדף הזוג בימי המלחמה. ב-1919 הם עזבו את אנגליה ונדדו בארצות שונות בחפשם אחר מקום מגורים אידיאלי. הארצות-אוסטרליה, איטליה, צילון, מקסיקו וארה"ב שימשו רקע לספריו. 'האישה שנסתלקה'/ 1920 מתאר את נוף אברוצ'י שבאיטליה. הרומן האחרון שלו 'מאהבה של ליידי צ'טרלי'/ (1920) חוזר לאיזור מולדתו ושב לעסוק ביחסי מין ובסדרי הטבע המנוגדים לחברה התעשייתית בשל המילים הגסות המופיעות בו נאסרה לפירסום גרסתו המקורית של הספר עד 1961. לורנס חיבר גם סיפורים רבים, שירה, דברי ביקורת ופולמוס על נושאים שונים. השפעתו על התפתחות הספרות האנגלית במאה ה-20 הייתה רבה במיוחד בשל גישתו לאמנות ותיעובו את התרבות המכאנית, את רגשתיו העזים ביטא באומץ רב. באתר ניתן למצוא: השועל* נשים אוהבות א-ב* מסיגת גבול* מאהבה של ליידי צ'טרלי* בנים ואוהבים* הגברת הנחמדה* הבתולה והצועני* האישה שנסתלקה* הצועני העיוור* קשת בענן
מאהבה של ליידי צ'טרלי ספרו של דייוויד הרברט לורנס,