הפנים היו הפשטה יונה וולך אביבה אורי שירי יונה וולך בשחור-לבן ובצבע מעשה ידי האמנית אביבה אורי. מתכונת אלבומית מהודרת. גודל:34X17 אביבה אורי:1927-1989 ציירת ישראלית, תלמידתו של דויד הנדלר. התמסרה לרישום ופיתחה כתב -יד אישי המתרגם מציאות לשפת הקו החופשי הנמרח בעוצמה ובדינמיות רבה. יונה וולך: 1944-1985:משוררת ישראלית. פירסמה כמה קובצי שירה, בהם 'שירה'-1976:אסופה מספריה הקודמים ו'אור פרא'-1983:בשיריה נגעה בתחומי ה'לא מודע' וניסתה לחצות את הגבולות שבין הגופני לרוחני בהווייה האנושית. שירתה מוסיקאלית, מקצביה מאגיים ויש בה ציוריות מקסימה. עסקה גם במפגש שבין תחומי אמנות שונים כגון ציור ושירה, מוסיקה ושירה. כותב שורות אלה מצא עצמו בשנות השבעים יושב בפאב עם שם אנגלי בכיכר מלכי ישראל-ישוב בין שני אריות נוהמים בפיהוק: יונה וולך לשמאלו ומונדי* בצד ימין. חגגנו את ההוצאה לאור של אחד מכתבי 'עכשיו' בעריכתו של גבריאל מוקד. ברגע אחד, החליטה מלכת האופל לשאול שאלה את כותב שורות אלו- שאלה שבדרך כלל נשאלת על ידי אנשים בסדר גודל שלה-משעמום: 'ובאיזו שירה אתה מתעניין קאובוי?"אכן הייתי לבוש כקאובי כמו שהיה מקובל בשנות השבעים. 'שירה אנגלית מהמאה השמונה- עשרה'. מלכת האופל הטיחה את כוס האלכוהול שלה על הדלפק וירקה: 'טפו, יה חתיכת אפס שכמוך, יה פרימיטיבי!אנגלית?שירה אנגלית? מה בכלל אתה עושה פה ב'עכשיו'?תוציאו את הקאובוי הזה מפה!הוא פולש!הוא חייזר!טפו!שמעת את זה מונדי?" והאריה השני נהם:"ואיזה מחזות אתה אוהב, קאובוי?" "אני לא אוהב תיאטרון". אבל הפעם לא לקחתי צ'אנס ומיד אחרי המשפט הזה השארתי לגבריאל מוקד שישלם וברחתי. ראה באתר:יונה וולך* מונדי*(זה מסתובב) היה אחד המחזאית המבריקים והיוצאי דפן ביותר בארץ ואכן ראוי היה לשניהם לשבת ביחד באותו ערב.
